"שבר בצלעות מחלים לבד, אין על זה נכות" הוא משפט שנפגעים שומעים כבר במיון, ולפעמים גם מהמעסיק, ומסיקים ממנו שאין טעם לפתוח תיק בביטוח לאומי. החלק הראשון שלו נכון ברובו: צלעות שבורות מחלימות בדרך כלל מעצמן בתוך שבועות, והתקנות של נפגעי עבודה אכן קובעות ששבר בצלעות שהתרפא אינו מזכה בנכות. אבל המסקנה שגויה משלוש סיבות. הראשונה: כל שבוע שבו הכאב מונע מכם לעבוד מזכה בדמי פגיעה, גם אם בסוף לא נשארה שום נכות. השנייה: הכוח ששבר את הצלעות פוגע לא פעם גם בריאה, והתקנות קובעות שאחוזי הנכות על הצלעות נקבעים בנוסף לליקוי בתפקודי הריאות. והשלישית, שרוב הנפגעים לא מצפים לה: כשאותה מכה פוגעת גם בכף הרגל, בעקב או בעצמות המסרק, דווקא הפגיעה "הקטנה" שמתחת לגבס היא זו שמשאירה לא פעם נכות לשנים. המדריך מסביר מה מגיע על כל אחת מהפגיעות, איך מתעדים סיבוכים, ומה המשמעות של נעלי בטיחות שלא סופקו או לא נעלו.
עיקרי הדברים
- ✓ שבר "פשוט" מזכה בדמי פגיעה – 75% מההכנסה, עד 1,314.25 ₪ ליום ב-2026, לכל היותר 13 שבועות, גם כשלא נשארת נכות
- ✓ צלעות: הנכות בדרך כלל בריאה – שבר בצלעות שהתרפא אינו מזכה בנכות, אבל ליקוי בתפקודי הריאות, פגיעה בשרירי בית החזה או כריתת צלעות נבחנים בנפרד
- ✓ כף הרגל: שם נשארת הנכות – שבר בעקב פוגע לא פעם במפרק התת-טלרי, והתקנות קובעות עד 30% לתוצאות של פציעות בכף הרגל לפי חומרתן
- ✓ נעלי בטיחות – בעבודות שינוע ואחסון המעסיק חייב לספק נעלי בטיחות ולפקח על השימוש, ומחדל כזה רלוונטי לתביעה נגדו
מה התקנות באמת אומרות על שבר בצלעות
שבר בצלעות נגרם בדרך כלל מנפילה או ממכה ישירה בחזה. הוא כואב מאוד, במיוחד בנשימה עמוקה ובשיעול, ובכל זאת שירות הבריאות הבריטי (NHS) מסביר שצלעות שבורות או חבולות מחלימות לרוב מעצמן בתוך שבועיים עד שישה שבועות, ושברוב המקרים אין דרך לקבע אותן כמו עצם בזרוע או ברגל[1]. גם מדריך מרק מציין שהשבר עצמו לעתים רחוקות מסוכן, ושהכאב נמשך שבועות[2].
על הרקע הזה, התוספת לתקנות קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ברורה למדי. בפרט 38, שעוסק בבית החזה, נקבע שאחרי שבר בצלעות שהתרפא "אין נכות", ושגם שבר בצלעות שלא התאחה יותר משלושה חודשים מזכה ב-0%[7]. עד כאן, המשפט מהמיון נשמע מדויק. אבל באותו פרט מופיעה הוראה שקל לפספס: במצבים שאחרי שברים בצלעות או כריתת צלעות, אחוזי הנכות נקבעים בנוסף לליקוי בתפקודי הריאות[7]. כלומר, הצלע עצמה כמעט לא שווה אחוזים, אבל מה שקרה לריאה, לקרום הריאה או לשרירי בית החזה נבחן בנפרד.
לצד זה קובע פרט 38 אחוזים לפציעה של שרירי בית החזה: 10% בצורה בינונית ו-20% בצורה קשה. ואם בעקבות הפגיעה נכרתו צלעות, למשל בניתוח, הנכות מדורגת לפי מספר הצלעות שנכרתו מצד אחד: צלע אחת 0%, שתי צלעות 10%, שלוש או ארבע 20%, ועד 50% ליותר משש צלעות[7].
לדוגמה, נניח מחסנאי במרכז הפצה, שמשטח עמוס החליק מקומה גבוהה של מדף ופגע בו. קצה המשטח פגע בצד ימין של החזה, ומשקלו נחת על כף הרגל הימנית. במיון התגלו שבר בשתי צלעות, חזה אוויר קטן (אוויר שדלף לחלל שבין הריאה לדופן החזה) ושברים בשתיים מעצמות המסרק בכף הרגל. המקרה הזה ילווה אותנו לאורך המדריך, כי הוא ממחיש היטב את הפער בין שתי הפגיעות: זו שנראתה מסוכנת יותר, בחזה, היא לא בהכרח זו שתשאיר נכות.
הסיבוכים שהופכים שבר "פשוט" לתיק אחר
הכוח ששובר צלעות לא עוצר תמיד בעצם. לפי מדריך מרק, המכה עלולה לגרום לחבלה בריאה או לחזה אוויר, ושבר בצלעות התחתונות פוגע לעתים גם בכבד או בטחול. ככל שנשברות יותר צלעות, גדל הסיכוי לפגיעה בריאות ובאיברים אחרים. כשכמה צלעות סמוכות נשברות ביותר ממקום אחד, נוצר מצב שנקרא חזה מרפרף: קטע מדופן החזה נע בכיוון ההפוך לשאר בית החזה בזמן הנשימה. במצב כזה נדרשת לעתים תמיכה נשימתית, ויש מטופלים שעוברים ניתוח לייצוב הצלעות[2].
יש גם סיבוך שמגיע לאט יותר. בגלל הכאב, נפגעים נושמים בשטחיות, ונשימה כזו מעלה את הסיכון לתמט של חלקים בריאה ולדלקת ריאות. הסיכון גבוה יותר אצל מבוגרים ואצל מי שנשברו לו כמה צלעות[2]. זו הסיבה שה-NHS ממליץ לנשום עמוק ולהשתעל כשצריך, ומפנה לרופא מי שהכאב שלו לא משתפר בתוך כמה שבועות או שמופיעים אצלו ליחה צהובה או ירוקה וחום. קוצר נשימה שמחמיר, כאב שמחמיר או שיעול דמי הם סימנים לפנייה מיידית למיון, כי הם עלולים להעיד על פגיעה בריאה, בכבד או בטחול[1].
למה זה חשוב לתיק בביטוח לאומי? מחלות של קרום הריאה נקבעות בתקנות לפי הפרט של מחלות ריאה מצירות, כלומר לפי תוצאות של בדיקות תפקודי ריאות. כדי לקבוע נכות לפי הפרט הזה נדרשות לפחות שתי בדיקות מלאות, שנעשו בשנתיים האחרונות במרווח של חודש לפחות ביניהן. נפח ריאה כולל (TLC) של 70% עד 79% מהצפוי, או כושר דיפוזיה (DLCO) של 60% עד 79%, מזכים ב-20%[7]. בשבר בצלעות, הנכות כמעט אף פעם לא נקבעת על העצם עצמה, אלא על מה שקרה לריאה ולבית החזה, ולכן מי שנשאר עם קוצר נשימה צריך להגיע לוועדה עם בדיקות תפקודי ריאות ולא רק עם צילום של צלע שהתאחתה.
📌 חשוב לדעת: מה לבקש לתעד אחרי שבר בצלעות
לא כל שבר בצלעות נראה בצילום חזה רגיל, ולעתים נעשית בדיקת CT. צילום החזה חשוב בעיקר כדי לגלות פגיעות נלוות, כמו ריאה חבולה או קרוסה[2]. ודאו שבסיכום המיון מופיעים מספר הצלעות השבורות והצד, כל ממצא בריאה, ובקרום הריאה ובבטן העליונה, ואם הוכנס נקז לחזה. אם בשבועות שאחרי הפגיעה הופיעו חום, ליחה או קוצר נשימה, חשוב שהביקור אצל הרופא יתועד, כי דלקת ריאות שהתפתחה בעקבות השבר היא חלק מאותה פגיעה בעבודה. ואם קוצר הנשימה לא חולף, בקשו הפניה לבדיקות תפקודי ריאות מלאות, כדי שיהיו בידיכם שתי בדיקות במרווח של חודש לפחות כשתגיעו לוועדה.
גם שבר שמחלים לבד שווה כסף: דמי פגיעה
הנקודה שהכי מפספסים בשבר בצלעות פשוטה: דמי פגיעה לא תלויים בנכות. החוק קובע שמבוטח שהפגיעה בעבודה גרמה לכך שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, זכאי לדמי פגיעה בעד התקופה הזאת, בתנאי שלא עבד בפועל ושהוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה. לפגיעה אחת משולמים לכל היותר 13 שבועות[6]. מחסנאי שמרים ארגזים, דוחף עגלות ומטפס על מדפים לא יכול לעבוד עם צלעות שבורות, וה-NHS עצמו ממליץ לנוח, לקחת חופש מהעבודה אם צריך ולא להרים משאות כבדים בזמן ההחלמה[1].
השיעור הוא 75% מההכנסה החייבת בדמי ביטוח בשלושת החודשים שלפני הפגיעה, מחולקת ב-90, עד תקרה של 1,314.25 ₪ ליום החל מ-1.1.2026[8]. נניח שהמחסנאי השתכר 9,000 ₪ בחודש: 27,000 ₪ בשלושה חודשים, מחולקים ב-90, הם 300 ₪ ליום, ודמי הפגיעה יהיו 225 ₪ ליום, לפני ניכוי דמי ביטוח[6]. בעד יום הפגיעה עצמו המעסיק משלם את השכר. ועוד פרט שחשוב דווקא בפגיעות "קצרות": בעד שני הימים הראשונים שאחרי יום הפגיעה לא משולמים דמי פגיעה, אלא אם אי הכושר נמשך לפחות 12 ימים בנוסף על יום הפגיעה[6]. שבר בצלעות שמשאיר אתכם בבית שלושה עד שישה שבועות עובר את הרף הזה בקלות. דמי פגיעה לא תלויים בשאלה אם תישאר נכות: גם שבר בצלעות שמחלים לבד בתוך כמה שבועות מזכה בתשלום על כל התקופה שבה לא יכולתם לעבוד, ולכן כדאי להגיש תביעה גם כשאומרים לכם ש"אין על זה נכות".
ומה אם חזרתם לעבודה חלקית, למשל לתפקיד משרדי במחסן לכמה שעות ביום? לפי ביטוח לאומי, מי שחזר לעבוד באופן חלקי אצל מעסיק מסוים לא יקבל דמי פגיעה על השעות שעבד, אבל יקבל תשלום על שעות ההיעדרות בכל יום, עד 8 שעות ביום. מי שעבד ארבע שעות, למשל, יקבל השלמה של ארבע שעות דמי פגיעה[8]. את התביעה מגישים בטופס 211, ואת השלבים פירטנו במדריך טופס 211: תביעה לדמי פגיעה, איך ממלאים ומה מצרפים. תביעה לגמלת כסף מגישים ככלל בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה העילה[6], אבל אין סיבה לחכות.
כף הרגל: עקב, מסרק ובהונות
במקרה של המחסנאי, הצלעות החלימו בתוך כשישה שבועות. כף הרגל סיפרה סיפור אחר. בכף הרגל הקדמית יש חמש עצמות מסרק (מטטרסלים) וארבע עשרה עצמות של האצבעות. רוב השברים בעצמות המסרק מטופלים בלי ניתוח: תקופה של הרמת הרגל והגבלת דריכה, ואחריה דריכה הדרגתית בגבס או במגף הליכה. אבל כשנשברות כמה עצמות מסרק בבת אחת וכף הרגל מעוותת או לא יציבה, ייתכן שיידרש ניתוח עם פינים או פלטות וברגים. שבר שלא טופל כראוי עלול להוביל לכאב כרוני בכף הרגל ולשחיקה של מפרקים[4].
מכה ישירה מחפץ כבד שנופל על כף הרגל היא אחת הסיבות הנפוצות לשבר באצבעות ובכף הרגל הקדמית[4], וזה בדיוק התרחיש של משטח או ארגז שנופלים במחסן. לצד השברים, יש פגיעה אחת שמפוספסת לעתים קרובות: פגיעה במפרק ליספרנק, באמצע כף הרגל. האקדמיה האמריקאית למנתחים אורתופדיים מזהירה שפגיעת ליספרנק "פשוטה" עלולה להיראות כמו נקע, אבל היא פגיעה קשה שעשויה להימשך חודשים רבים ולדרוש ניתוח. אחרי ניתוח נדרשים בדרך כלל שישה עד שמונה שבועות בלי דריכה, ההחלמה המלאה עשויה להימשך חצי שנה עד שנה, וגם אחרי ניתוח מוצלח עלולה להתפתח שחיקה של המפרקים[5]. מי שכף הרגל שלו נשארת נפוחה וכואבת אחרי "נקע", כדאי שיבקש צילום בעמידה או הדמיה נוספת.
שבר בעקב הוא כבר סיפור אחר לגמרי. הוא נגרם לרוב מאירוע באנרגיה גבוהה, כמו נפילה מסולם או תאונת דרכים, כשהעקב נמעך תחת משקל הגוף, מתרחב, מתקצר ומתעוות. ברוב המקרים השבר נכנס למפרק התת-טלרי, המפרק שמאפשר לכף הרגל לנוע מצד לצד ושומר על שיווי המשקל על משטח לא ישר. רוב הנפגעים צריכים לחכות כשלושה חודשים לפני שהם דורכים על העקב, ובשבר קשה ההחלמה המלאה יכולה להימשך שנה עד שנתיים. בשברים חמורים צפוי אובדן תפקוד קבוע במידה מסוימת, בלי קשר לטיפול, ולפי האקדמיה האמריקאית, רבים מהעובדים בעבודה פיזית לא מצליחים לחזור לעבודתם אחרי שבר בעקב[3]. בשבר משולב בצלעות ובכף הרגל, הפגיעה שנראית קטנה יותר היא לרוב זו שמשאירה נכות: הצלעות מתאחות בתוך שבועות, אבל שבר בעקב, בעצמות המסרק או במפרק ליספרנק יכול להשאיר כאב בהליכה והגבלה לשנים.
אחוזי נכות בצלעות ובכף הרגל: מה כתוב בתוספת
הוועדה הרפואית קובעת את הנכות לפי התוספת לתקנות. בכף הרגל אין פריט ל"שבר בעקב" או ל"שבר במסרק" כשלעצמם. הפריט המרכזי, פרט 47(4), עוסק באי התאחות של עצמות הטרסוס (העקב והעצמות שבאמצע כף הרגל) או המסרק, וגם ב"תוצאות אחרות של פציעות בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות", ומדרג אותן לפי חומרה[7]. לצדו יש פריטים ספציפיים יותר בפרטים 49 ו-50:
| הממצא | פרט בתוספת | אחוזי נכות |
|---|---|---|
| שבר בצלעות שהתרפא | 38(1)(ב)(1) | אין נכות |
| שבר בצלעות שלא התאחה יותר מ-3 חודשים | 38(1)(ב)(2) | 0% |
| פציעת שרירי בית החזה: בצורה בינונית / קשה | 38(2) | 10% / 20% |
| מחלת קרום הריאה, לפי תפקודי ריאות (למשל TLC של 70% עד 79%) | 5(4), לפי 5(2)(א) | 20% |
| אי התאחות של עצמות הטרסוס או המסרק, או תוצאות אחרות של פציעה בכף הרגל: קלה / בינונית / קשה / קשה מאוד | 47(4) | 0% / 10% / 20% / 30% |
| הגבלת תנועות במפרק התת-טלרי או במפרקי הטרסוס, עם עיוות או כאבים | 49(2)(ו) | 20% |
| קשיון נוח של מפרקי הטרסוס, למשל אחרי קיבוע משולש (Triple arthrodesis) | 49(3) | 10% |
| כאב טראומטי בכף הרגל הקדמית (Metatarsalgia) אחרי עיוות של הקשת הרוחבית | 49(4) | 10% |
| נוקשות קשה של הבוהן (Hallux rigidus), חד-צדדית | 50(3) | 10% |
| קטיעת הבוהן: עם ראש עצם המסרק / בלעדיו | 50(1)(ב) | 20% / 10% |
המילים "קלה", "בינונית" ו"קשה" בפרט 47(4) הן לב העניין. התקנות לא מגדירות מה ההבדל ביניהן, ולכן הדירוג נקבע לפי מה שהוועדה רואה ושומעת: טווח התנועה בכף הרגל, צליעה, נפיחות, יכולת לעמוד על קצות האצבעות או על העקבים, הצורך במדרסים או בנעליים מותאמות, ותיאור של מה קורה אחרי שעה של הליכה או עמידה. ההבדל בין "קלה" ל"בינונית" הוא ההבדל בין 0% ל-10%, ובין "קשה" ל"קשה מאוד" יש עוד 10%. כשליקוי לא מתאים בדיוק לאף פריט, הוועדה קובעת לפי פגימה דומה, ואם אין כזו, לפי שיקול דעתה, בהתחשב במבחנים לאותו איבר ובהגבלה שנגרמה[7]. כך יכול להיבחן, למשל, כאב בין-צלעי כרוני שאין לו פריט משלו.
בדוגמה של המחסנאי, נניח שהשברים בעצמות המסרק התאחו, אבל נשארו כאב בכף הרגל הקדמית בהליכה ממושכת וקשת רוחבית ששקעה. הוועדה יכולה לשקול את פרט 49(4) או את פרט 47(4) בצורה בינונית, ושניהם עומדים על 10%. נכות יציבה של 9% עד פחות מ-20% מזכה במענק חד פעמי ולא בקצבה[6], ואיך מחשבים אותו הסברנו במדריך מענק נכות חד פעמי מעבודה (9% עד 19%). אם גם הצלעות השאירו משהו, למשל פציעה בינונית של שרירי בית החזה, האחוזים לא מתחברים בחשבון פשוט אלא משוקללים: הפגימה הגבוהה נספרת במלואה, והבאה מחושבת מתוך מה שנותר[7]. שתי פגימות של 10% יוצרות 19%, לא 20%. ומי שאינו יכול לחזור לעבודה פיזית בגלל כף הרגל, יכול לבקש מהוועדה לשקול את תקנה 15, שמאפשרת להגדיל נכות יציבה עד מחצית בשים לב למקצוע ולגיל, ואם הנכות פחותה מ-20%, עד 19%[7].
✅ רשימת בדיקה: לפני הוועדה הרפואית על שבר בכף הרגל או בצלעות
- סיכום עדכני של אורתופד: אילו עצמות נשברו, האם השבר נכנס למפרק, טווחי התנועה בכף הרגל ובמפרק התת-טלרי, והאם יש עיוות
- הדמיות מהשבר ומהמעקב, כולל CT של העקב או צילום בעמידה, אם נעשו
- מרשמים למדרסים או לנעליים מותאמות, ותיעוד של פיזיותרפיה שעדיין נמשכת
- תיאור כתוב של מה שקורה בהליכה: אחרי כמה זמן מתחיל כאב, האם יש צליעה, מדרגות, סולמות, משטחים לא ישרים
- בצלעות: שתי בדיקות תפקודי ריאות מלאות, במרווח של חודש לפחות, אם נשאר קוצר נשימה
- תיאור התפקיד מהמעסיק ותלושי שכר מלפני הפגיעה ומאחריה, אם לא חזרתם לאותה עבודה
כשכף הרגל עוד לא התייצבה: נכות זמנית ומה קורה אחר כך
שבר בעקב או פגיעת ליספרנק לא מסתדרים עם 13 השבועות של דמי הפגיעה. כשההחלמה המלאה נמשכת חצי שנה ועד שנתיים[3][5], ברור מראש שדמי הפגיעה ייגמרו לפני שכף הרגל תחזור לתפקד. מי שהגיש תביעה ונמצא נכה עבודה בתום תקופת דמי הפגיעה מקבל קצבה או מענק, והחוק מבחין בין נכות יציבה לנכות שאינה יציבה: נכות זמנית של 9% ומעלה מזכה בקצבה חודשית, בעוד שנכות יציבה מזכה בקצבה רק מ-20%[6]. לכן, כשאתם עוד במגף ובלי דריכה מלאה, כדאי להגיש את התביעה לקביעת דרגת נכות לקראת סוף 13 השבועות, ולבקש מהוועדה לקבוע נכות זמנית עד שהמצב מתייצב.
בכף הרגל, "יציב" הוא לא תמיד סוף הסיפור. גם אחרי שבר שהתאחה היטב, הפגיעה בסחוס של המפרק התת-טלרי או של מפרק ליספרנק עלולה להוביל לשחיקה שמתפתחת לאורך שנים, ולעתים לניתוח קיבוע[3][5]. התקנות מאפשרות לבקש דיון מחדש כשעברו שישה חודשים מהקביעה האחרונה, בצירוף אישור בכתב של רופא שהפגימה הוחמרה או שנתגלתה פגימה חדשה, בתנאי שההחמרה היא תוצאה של אותה פגיעה בעבודה[7]. ואם אתם לא מסכימים עם ההחלטה של הוועדה מלכתחילה, ערר לוועדה לעררים מגישים בתוך 30 יום מהתאריך שבו נמסרה לכם ההחלטה[7].
עוד זכות שכדאי להכיר בפגיעה בכף הרגל: החוק מגדיר "ריפוי" לנפגע עבודה כך שהוא כולל גם מכשירים אורתופדיים ותרפויטיים, את אספקתם, את תיקונם ואת החלפתם[6]. מגף הליכה, מדרסים ונעליים אורתופדיות הם לא הוצאה פרטית כשהם נדרשים בגלל הפגיעה בעבודה, אף שחלק מהשירותים ניתנים דרך קופת החולים, ולכן כדאי לברר מראש מי מספק כל פריט.
נעלי בטיחות: מה המעסיק חייב, ומה זה משנה
תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) מחייבות מעסיק, במקום עבודה שאי אפשר למנוע בו סיכונים בטיחותיים בדרך אחרת, לספק לעובד ציוד מגן אישי. התוספת לתקנות מפרטת אילו עבודות מחייבות הגנת רגליים, וביניהן עבודות בנייה, מכונאות, עבודה בבתי קירור, עבודה במטבחים, עבודה בכל מקום שיש בו סכנת החלקה, ו"עבודות שינוע ואיחסון". הציוד כולל נעלי או מגפי בטיחות, ולפי הצורך גם מדרס נגד חדירת גופים חדים או סוליות נגד החלקה[9].
החובה לא נגמרת במסירת זוג נעליים. המעסיק צריך לפקח על השימוש, ולתקן או להחליף ציוד שנמצא בו פגם או נזק. ממונה על העבודה שרואה עובד שלא משתמש בציוד המגן חייב להפסיק את עבודתו מיד. הציוד צריך להתאים לתקן ולסיכון שהוא נועד למנוע, והתקנות חלות גם על עובדי קבלן כוח אדם שעובדים במקום. מנגד, עובד שקיבל ציוד חייב להשתמש בו לפי ייעודו ולהחזיר ציוד פגום להחלפה[9].
ומה אם לא נעלתם את נעלי הבטיחות? מול ביטוח לאומי, השאלה הזאת חשובה פחות ממה שנדמה. החוק אמנם קובע שתאונה שאירעה בזמן שהעובד נהג ברשלנות בניגוד להוראות אינה נחשבת תאונת עבודה, אבל מוסיף חריג: אם בעקבות התאונה העובד נעשה נכה עבודה או לא היה מסוגל לעבודתו עשרה ימים לפחות, ואם התאונה הייתה נחשבת תאונת עבודה לולא ההתנהגות הזאת, היא מוכרת[6]. שבר בכף הרגל או בצלעות משאיר כמעט תמיד יותר מעשרה ימי אי כושר. מול ביטוח לאומי, נעלי בטיחות שלא נעלתם בדרך כלל לא סוגרות את הדלת בשבר שהשבית אתכם עשרה ימים ויותר, אבל מול המעסיק, השאלה אם הוא סיפק נעליים ופיקח על השימוש בהן יכולה להכריע תביעה שלמה.
וזה המסלול השני. ביטוח לאומי משלם בלי לבדוק אשמה, אבל תביעה אזרחית נגד המעסיק נבחנת לפי השאלה אם הוא הפר את חובותיו: משטח שאוחסן בגובה בלי אבטחה, מדף פגום, היעדר נעלי בטיחות או נעליים בלויות שלא הוחלפו. בתביעה כזו נבחן גם אשם תורם של העובד, והגמלאות של ביטוח לאומי מובאות בחשבון בחישוב הפיצוי. איך זה עובד בפועל הסברנו במאמר תאונת עבודה עם נכות: האם אפשר לתבוע גם את המעסיק וגם את ביטוח לאומי. בשלב הראשון, מה שחשוב הוא לתעד: לצלם את המקום, את המדף, את המשטח ואת הנעליים, ולרשום מי ראה את האירוע.
שאלות ותשובות
כמה אחוזי נכות מקבלים על שבר בצלעות בעבודה?
על שבר בצלעות שהתרפא אין נכות לפי התקנות, ושבר שלא התאחה יותר משלושה חודשים מזכה ב-0%. אחוזים נקבעים על מה שנשאר מעבר לעצם: ליקוי בתפקודי הריאות, פציעה של שרירי בית החזה (10% או 20%), או כריתת צלעות בניתוח, מ-10% על שתי צלעות ועד 50%.
מגיעים דמי פגיעה על שבר בצלעות שמחלים לבד?
כן. דמי פגיעה לא תלויים בנכות. אם השבר מונע מכם לעבוד ואתם בטיפול או בהחלמה, משולמים 75% מההכנסה, עד 1,314.25 ₪ ליום ב-2026, לכל היותר 13 שבועות. כשאי הכושר נמשך 12 ימים ויותר מעבר ליום הפגיעה, משולמים גם שני הימים הראשונים.
כמה אחוזי נכות מקבלים על שבר בעקב או במסרק כף הרגל?
אין פריט קבוע לשבר עצמו. לפי פרט 47(4), תוצאות של פציעה בכף הרגל מזכות ב-0%, 10%, 20% או 30% לפי החומרה. הגבלת תנועה במפרק התת-טלרי עם כאבים מזכה ב-20%, וכאב טראומטי בכף הרגל הקדמית אחרי עיוות של הקשת מזכה ב-10%.
לא נעלתי נעלי בטיחות. ביטוח לאומי יכיר בתאונה?
בדרך כלל כן. גם כשהעובד פעל ברשלנות בניגוד להוראות, החוק מכיר בתאונה אם בעקבותיה נגרמה נכות או אי כושר של עשרה ימים לפחות. השאלה אם המעסיק סיפק נעליים ופיקח על השימוש בהן חשובה בעיקר לתביעה האזרחית נגדו.
איך עורך דין עוזר בתיק של שבר בצלעות או בכף הרגל
בשברים האלה, הכסף הולך לאיבוד בשני מקומות. בצלעות, נפגעים מוותרים על דמי פגיעה כי "אין נכות", ולא מתעדים סיבוך בריאה שיכול היה לזכות באחוזים. בכף הרגל, הוועדה מסווגת לא פעם את הפגיעה כ"קלה" כשאין בתיק תיאור מדויק של ההגבלה בהליכה ובעמידה, ונכות זמנית לא מתבקשת בזמן כשההחלמה ארוכה מ-13 שבועות.
במשרד בוים & תומא אנחנו בודקים את התיק הרפואי מהמיון ואילך, מוודאים שכל פגיעה, בחזה ובכף הרגל, מקבלת ביטוי בתביעה, מכינים את הנפגע לוועדה הרפואית, ובודקים אם יש בסיס לתביעה נגד המעסיק בגלל ציוד מגן או אחסון לא בטוח. ליווי של עורך דין תאונות עבודה מתחיל בשיחה אחת, שבה נבין מה קרה ומה כבר נקבע.
המאמר עודכן לאחרונה: 17.11.2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי או רפואי.
שבר בצלעות או בכף הרגל בעבודה? אל תוותרו על מה שמגיע לכם
נבדוק את דמי הפגיעה, נכין אתכם לוועדה הרפואית ונבחן תביעה נגד המעסיק. ייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653.
מקורות שצוטטו במאמר (9)
- [1] Broken or bruised ribs: החלמה, טיפול עצמי וסימני אזהרה – NHS, שירות הבריאות הבריטי · Source Score: 18
- [2] Rib Fractures: סיבוכים, חזה מרפרף ואבחון – Merck Manual, גרסה לציבור · Source Score: 18
- [3] Calcaneus (Heel Bone) Fractures: המפרק התת-טלרי, החלמה וחזרה לעבודה – OrthoInfo, האקדמיה האמריקאית למנתחים אורתופדיים (AAOS) · Source Score: 18
- [4] Toe and Forefoot Fractures: שברים בעצמות המסרק ובאצבעות – OrthoInfo, האקדמיה האמריקאית למנתחים אורתופדיים (AAOS) · Source Score: 18
- [5] Lisfranc (Midfoot) Injury: פגיעה שנראית כמו נקע – OrthoInfo, האקדמיה האמריקאית למנתחים אורתופדיים (AAOS) · Source Score: 18
- [6] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, סעיפים 82, 86, 92, 93, 97, 104 ו-296 – ויקיטקסט, נוסח החוק · Source Score: 22
- [7] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, תקנות 11, 14, 15, 27 ו-36, ופרטים 5, 38, 47, 49 ו-50 בתוספת – ויקיטקסט, נוסח התקנות · Source Score: 22
- [8] שיעור דמי הפגיעה ליום – המוסד לביטוח לאומי · Source Score: 22
- [9] תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997, תקנות 2, 3, 5, 6, 8 ו-9 ופרט 7 בתוספת – ויקיטקסט, נוסח התקנות · Source Score: 22
מילון מושגים
אוויר שדלף לחלל שבין הריאה לדופן החזה וגורם לקריסה חלקית או מלאה של הריאה. עלול להופיע יחד עם שבר בצלעות, ולעתים מטופל בנקז.
מצב שבו כמה צלעות סמוכות נשברות ביותר ממקום אחד, וקטע מדופן החזה נע בכיוון ההפוך בזמן הנשימה. מחייב לעתים תמיכה נשימתית או ניתוח לייצוב.
העקב (קלקנאוס) היא העצם הגדולה בעצמות הטרסוס. יחד עם הטלוס הוא יוצר את המפרק התת-טלרי, שמאפשר תנועה של כף הרגל מצד לצד ושיווי משקל על משטח לא ישר.
חמש העצמות הארוכות שבין אמצע כף הרגל לאצבעות. שבר בהן נגרם לא פעם ממכה ישירה של חפץ כבד, ומטופל לרוב בלי ניתוח.
פגיעה בעצמות או ברצועות של מפרק אמצע כף הרגל. עלולה להיראות כמו נקע, אבל ההחלמה ממנה נמשכת חודשים ולעתים דורשת ניתוח.
תשלום של ביטוח לאומי לנפגע עבודה שאינו מסוגל לעבוד ונזקק לטיפול או להחלמה: 75% מההכנסה, עד תקרה יומית, לכל היותר 13 שבועות. אינו תלוי בקביעת נכות.
דרגת נכות שהוועדה הרפואית קובעת לתקופה מוגבלת, כשהמצב עוד לא התייצב. נכות זמנית של 9% ומעלה מזכה בקצבה חודשית.