"מרפק טניס" הוא אחד השמות המטעים ברפואה. רוב מי שסובלים ממנו מעולם לא החזיקו מחבט, והם דווקא קצבים, אינסטלטורים, עובדות ניקיון ועובדי פס ייצור, שאוחזים ומסובבים כלי ביד אחת שעות ביום. השם גורם לעובדים רבים לחשוב שמדובר בבעיה "ספורטיבית" או בבלאי של גיל, ולוותר מראש על תביעה לביטוח לאומי. מה שפחות ידוע הוא שרשימת מחלות המקצוע בתקנות מזכירה במפורש דלקת במרפק במקום שבו השריר מתחבר לעצם, וזה בדיוק התיאור של מרפק טניס. ומה שעוד פחות ידוע הוא שגם כשההכרה מתקבלת, האחוזים במרפק נוטים להיות נמוכים, ולכן חשוב לדעת מראש מה עוד ההכרה נותנת. המדריך מסביר מתי ביטוח לאומי מכיר במרפק טניס כפגיעה בעבודה, מה מבדיל תיאור עבודה שמתקבל מתיאור שנדחה, וכמה אחוזי נכות אפשר לצפות לקבל.
עיקרי הדברים
- ✓ ברשימה – פריט 26 ברשימת מחלות המקצוע מזכיר דלקת במרפק במקום חיבור השריר לעצם, עם חזקה לטובת העובד
- ✓ התנועות – ההכרה תלויה בתנועות זהות וחוזרות של אחיזה וסיבוב, לא ב"עבודה פיזית קשה" באופן כללי
- ✓ האחוזים – אין פריט נכות ייעודי למרפק טניס; הוועדה מתאימה פריט דומה, והתוצאה לרוב נמוכה
- ✓ מה עוד מקבלים – דמי פגיעה בימי אי-כושר, מענק מ-9% נכות, ולעיתים הגדלה לפי תקנה 15 כשאי אפשר לחזור לעבודה
מה זה מרפק טניס, ולמה השם מטעה
מרפק טניס, ובשמו הרפואי אפיקונדיליטיס לטרלית, הוא דלקת או פגיעה בגידים שמחברים את שרירי האמה לבליטת העצם בצד החיצוני של המרפק. השרירים האלה מיישרים את שורש כף היד ואת האצבעות, והם עובדים בכל פעם שאוחזים חפץ בחוזקה או מסובבים את היד. הסימן המוכר הוא כאב בצד החיצוני של המרפק, שמחמיר בהרמה, באחיזה או בתנועה של שורש כף היד, ולפעמים מקרין לאמה. כשהפגיעה היא בצד הפנימי של המרפק, היא נקראת לעיתים "מרפק גולף". זהו תיאור כללי בלבד, והאבחנה שייכת לרופא המטפל.
שירות הבריאות הבריטי מתאר את הבעיה כקשורה לאחיזה ולסיבוב חוזר של שורש כף היד והאמה, ומביא כדוגמאות עבודות ידיים כמו שימוש במברג, תפירה ועבודה במחשב, הרבה לפני שהוא מגיע לטניס. לפי אותו מקור, הבעיה שכיחה במיוחד בגילאי 35 עד 54, משתפרת לרוב אחרי כמה שבועות של מנוחה, אבל יכולה להימשך יותר משנה[1].
הנתון על הגיל הוא חרב פיפיות. מצד אחד, הוא מסביר למה מרפק טניס פוגע דווקא בעובדים ותיקים, שעושים את אותה פעולה כבר שנים רבות. מצד שני, הוא נותן לביטוח לאומי טיעון מוכן: "זה גיל, לא עבודה". לכן, כמו שנראה בהמשך, מה שמכריע את התיק הוא לא האבחנה עצמה, שבדרך כלל לא שנויה במחלוקת, אלא התיאור של מה בדיוק היד עשתה בעבודה.
הרשימה כבר מזכירה את המרפק: פריט 26
רוב העובדים, וגם לא מעט אנשי מקצוע, מניחים שמרפק טניס יכול להיות מוכר רק בדרך של מיקרוטראומה. בפועל, הצעד הראשון הוא לבדוק את רשימת מחלות המקצוע שבתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה). פריט 26 בחלק א' של הרשימה מתאר "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת כף יד או מרפק, במקומות חיבור שרירים לעצמות", והעבודה שמופיעה לצידו היא "עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות"[2].
התיאור בפריט 26, דלקת במרפק במקום שבו השריר מתחבר לעצם, הוא כמעט מילה במילה התיאור הרפואי של מרפק טניס. המשמעות המעשית היא החזקה שבתקנה 46: מי שחלה במחלה מהרשימה בזמן שעבד בעבודה שמופיעה לצידה, או בתוך שנה אחרי שהפסיק לעבוד בה, נחשב כמי שחלה עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההפך[2]. בתיק שנכנס לפריט, העובד לא צריך לבנות את הקשר הסיבתי מאפס; ביטוח לאומי הוא שצריך להראות שהמחלה נגרמה ממשהו אחר.
אבל יש לפריט הזה מלכודת ניסוח. הטור השני מדבר על תנועות חד-גוניות "של האצבעות, לפי הענין". מי שעבודתו היא אחיזה בכלי וסיבוב של האמה, ולא עבודה עדינה באצבעות, עלול לשמוע מביטוח לאומי שהעבודה שלו לא מתאימה לפריט. המילים "לפי הענין" משאירות מקום לטענה שבמרפק מדובר בתנועות של כף היד והאמה, שמפעילות את אותם שרירים. זו שאלה של פרשנות, ולכן כדאי לטעון את שני המסלולים במקביל: גם התאמה לפריט 26, וגם, לחלופין, מיקרוטראומה. ביטוח לאומי עצמו מנחה את פקידיו לבדוק קודם את רשימת מחלות המקצוע, ורק אחר כך את המיקרוטראומה[3].
מיקרוטראומה במרפק: תנועות זהות, לא "עבודה קשה"
כשהעבודה לא נכנסת בבירור לפריט 26, הדרך היא מיקרוטראומה: הכרה בנזק שנוצר מהרבה פגיעות זעירות שחוזרות על עצמן. לא נחזור כאן על התורה מהיסוד; היא מוסברת בהרחבה במדריך שלנו למיקרוטראומה בביטוח לאומי. מה שחשוב לענייננו הוא הכלל שביטוח לאומי כתב בחוזר שלו: התנועות צריכות להיות זהות או דומות במהותן, לבוא ברצף ולפעול על מקום מוגדר בגוף, ועבודה פיזית קשה כשלעצמה אינה מספיקה[3].
במרפק טניס הכלל הזה מכריע. "אני עובד בעבודה פיזית, מרים ומזיז כל היום" הוא תיאור שנדחה; "אוחז סכין ומבצע חיתוך עם סיבוב של שורש כף היד, מאות פעמים בשעה, באותה יד" הוא תיאור שאפשר לבנות עליו הכרה. ההבדל הוא לא בכמה קשה העבודה, אלא בשאלה אם אפשר לבודד בתוכה תנועה אחת שחוזרת על אותה נקודה בגוף.
יש לכך גם בסיס רפואי. סקירה מקיפה של המכון האמריקאי לבטיחות ובריאות תעסוקתית (NIOSH) בחנה את הקשר בין גורמים בעבודה לבין בעיות במרפק. לפי הסיכום שלה, נמצאו ראיות לקשר בין עבודה שדורשת כוח לבין אפיקונדיליטיס, וראיות חזקות לקשר עם שילוב של גורמים, כמו כוח יחד עם חזרתיות או תנוחה; לחזרתיות לבדה הראיות לא הספיקו[4]. הסקירה ישנה ואינה מחייבת את ביטוח לאומי, אבל היא מלמדת מה כדאי להדגיש בתיאור: לא רק כמה פעמים היד חוזרת על התנועה, אלא גם כמה כוח היא מפעילה בכל פעם.
שלוש דוגמאות ממחישות את ההבדל. נניח קצב בסופרמרקט, שמפרק ומפלח בשר שש שעות ביום. הוא מחזיק סכין ביד ימין, אוחז חזק כדי לשלוט בה, ומסובב את שורש כף היד בכל חיתוך. התנועה זהה, רציפה, דורשת כוח, ופועלת על אותם שרירים בדיוק. זה תיק חזק יחסית. לדוגמה, אינסטלטור שמבלה חלק ניכר מהיום בהידוק והתרת הברגות במפתח צינורות מבצע תנועה של אחיזה וסיבוב בכוח, אבל עבודתו מגוונת יותר: נסיעות, חפירה, הרכבה. כאן התיאור צריך להראות כמה שעות ביום הן באמת עבודה עם מפתח. ועובדת ניקיון, שעושה עשרות פעולות שונות במשמרת, היא המקרה הקשה ביותר, אלא אם אפשר להראות שחלק גדול מהיום מוקדש לתנועה אחת, כמו סחיטת סמרטוטים ומגבים או שפשוף משטחים באותה יד.
💡 טיפ: חמש השאלות שתיאור העבודה צריך לענות עליהן
לפי החוזר של ביטוח לאומי, תיאור העבודה נלקח גם מהעובד וגם מהמעסיק, ופקיד התביעות קובע ממנו את העובדות שהרופא לא יכול לחרוג מהן[3]. לכן כדאי שהתיאור יענה במפורש על חמש שאלות: (1) איזו פעולה בדיוק: אחיזה, סיבוב, חיתוך, הידוק, סחיטה; (2) באיזה כלי, ומה משקלו או כמה כוח נדרש כדי להפעיל אותו; (3) באיזו יד, והאם זו היד שבה הופיע הכאב; (4) כמה פעמים בשעה וכמה שעות ביום; (5) לאורך כמה שנים. תיאור שעונה על כל החמש, ומגובה בסידורי עבודה, תיאור תפקיד או אישור של מנהל, קשה הרבה יותר לדחות.
גיל, שחיקה ומחלות רקע: התשובה ל"זה לא מהעבודה"
הטענה הנפוצה ביותר נגד הכרה במרפק טניס היא שחיקה טבעית. מרפק טניס שכיח בגיל העמידה, הוא מופיע גם אצל מי שלא עובד בעבודת כפיים, ולפעמים אין לו סיבה ברורה. ביטוח לאומי יבדוק אם יש גורמים אחרים, וההנחיה בחוזר שלו היא לבחון את מידת ההשפעה של העבודה לעומת גורמי הסיכון האישיים. השפעה משמעותית, לפי הפסיקה שהחוזר מביא, היא 20% ומעלה[3]. כלומר, העבודה לא חייבת להיות הסיבה היחידה; מספיק שהיא תרמה תרומה משמעותית.
בתיק של מרפק, יש שלושה סימנים שעוזרים לשכנע שהעבודה תרמה. הראשון הוא התאמה בין היד הפגועה ליד שעובדת: קצב ימני עם מרפק טניס ביד ימין הוא תמונה עקבית, ואותו קצב עם כאב דווקא ביד שמאל הוא תמונה שמחייבת הסבר. השני הוא רצף זמנים: הכאב התחיל או החמיר בתקופה של עומס, למשל אחרי מעבר למחלקה אחרת או בעונה עמוסה, והשתפר בחופשה. השלישי הוא היעדר הסבר אחר: אין פעילות ספורט או תחביב שמעמיס על אותה יד. כדאי לספר לרופא המטפל על העבודה כבר בביקור הראשון, כדי שהקשר יופיע ברשומה הרפואית מההתחלה, ולא רק בתביעה.
ומה אם היה כאב במרפק עוד לפני העבודה הנוכחית? זה לא סוגר את הדלת. הכרה יכולה להיות גם בדרך של החמרה, כשהעבודה החמירה מצב שהיה קיים קודם. במקרה כזה הוויכוח עובר לשאלה כמה מהמצב הנוכחי נובע מהעבודה, וכדאי שחוות הדעת הרפואית תתייחס לכך במפורש.
טיפולים, ניתוח ודמי פגיעה
הטיפול במרפק טניס מתחיל בדרך כלל בשמרנות: מנוחה מהפעולה שמעוררת את הכאב, משככי כאבים, תרגילים ורצועה לאמה. לפי שירות הבריאות הבריטי, אם אין שיפור אחרי כשישה שבועות של טיפול עצמי מפנים לפיזיותרפיה, וניתוח הוא אפשרות כשהבעיה נמשכת שישה עד שנים עשר חודשים[1]. רופאים רבים מציעים בדרך גם זריקות, וההחלטה על כל טיפול היא של הרופא המטפל.
מבחינת הזכויות, כל שלב כזה חשוב. כשהרופא קובע שאי אפשר לעבוד, למשל בתקופה של כאב חריף או אחרי ניתוח, הכרה בפגיעה בעבודה פותחת את הזכות לדמי פגיעה. לפי החוק, דמי פגיעה משולמים למי שאינו מסוגל לעבודתו ולא לעבודה מתאימה אחרת, לא עבד בפועל ונזקק לטיפול, לשיקום או להחלמה, ולכל היותר בעד 13 שבועות בקשר לפגיעה אחת[5]. השיעור הוא 75% מהשכר הרגיל, עד תקרה של 1,314.25 ש"ח ליום החל מ-1.1.2026[6]. על התהליך עצמו, הטפסים והחישוב הרחבנו במדריך לדמי פגיעה מביטוח לאומי.
יש כאן נקודה שמיוחדת לפגיעות מצטברות. בתאונה רגילה, ימי ההיעדרות באים מיד אחרי האירוע. במרפק טניס הם יכולים להתפזר: כמה ימים בהתלקחות אחת, כמה שבועות אחרי ניתוח שנה אחר כך. התקרה של 13 שבועות היא בקשר לפגיעה אחת, ולכן כדאי לתכנן את התביעה כך שתקופות אי-הכושר המשמעותיות, כמו ההחלמה מניתוח, לא יאבדו. גם כשהאחוזים בסוף נמוכים, ההכרה בפגיעה עצמה היא שפותחת את דמי הפגיעה בתקופות שבהן אי אפשר לעבוד. מי שמסתפק בימי מחלה רגילים מהמעסיק מוותר על זה.
⚠️ שימו לב: שני מועדים שקל לפספס
הראשון: תביעה לגמלת כסף מוגשת בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה העילה. אפשר להגיש גם מאוחר יותר, אבל אז הגמלה לא תשולם עבור יותר מ-12 חודשים שלפני ההגשה[5]. במרפק טניס, שמתפתח לאט, עובדים רבים מחכים "שזה יעבור" ומפסידים כך תשלומים. השני: מי שלא מסכים עם החלטת הוועדה הרפואית על אחוזי הנכות רשאי לערור לוועדה רפואית לעררים בתוך שלושים יום מהיום שבו נמסרה לו ההחלטה[7]. זה מועד קצר, וכדאי להיערך אליו מראש.
כמה אחוזי נכות מקבלים על מרפק טניס
כאן מגיעה ההפתעה השנייה. בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), שקובעת את אחוזי הנכות, אין פריט שנקרא מרפק טניס או אפיקונדיליטיס. במצב כזה התקנות מורות לוועדה לקבוע את הנכות לפי האחוז של פגימה שלדעתה דומה לליקוי, ואם אין כזו, לפי שיקול דעתה בהתחשב במבחנים לאותו איבר[7]. בפועל, שתי משפחות של פריטים בתוספת יכולות לשמש להתאמה:
| פריט בתוספת | מה הוא בודק | אחוזים (יד ימין / יד שמאל) |
|---|---|---|
| 41(5)(א) | מרפק אחרי חבלה שהתרפא בלי הגבלות תפקודיות | 0% / 0% |
| 41(7) | הגבלת כיפוף או יישור של המרפק (כיפוף עד 90° בלבד; יישור חסר עד 30°) | 15% / 10% בכיפוף; 10% / 10% ביישור |
| 41(8) | הגבלה קלה גם בכיפוף וגם ביישור, כשכל אחת לבדה שווה 0% | 10% |
| 42(2)(ד) | פגיעה בשרירי היישור של שורש כף היד והאצבעות (Extensor carpi, digit), בצורה בינונית עד קשה | 10%-20% / 10% |
| 42(2)(ג) | פגיעה בשרירי הכיפוף (Flexor carpi, digit), רלוונטי יותר ל"מרפק גולף" | 10%-30% / 10%-20% |
שלוש הערות על הטבלה. ראשית, בפריטים האלה התקנות מבחינות בין יד ימין ליד שמאל, ולאיטר יד ימין הפגיעה ביד שמאל נבחנת לפי המבחנים של יד ימין, ולהפך[7]. שנית, במרפק טניס טווח התנועה של המרפק נשמר במקרים רבים, ואז פריטי הגבלת התנועה מניבים 0%; הבעיה האמיתית היא כאב וחולשה באחיזה, ולכן ההתאמה לפריט השרירים חשובה. שלישית, כשנקבעת הגבלת תנועה של פרק, התקנות קובעות שלא מביאים בחשבון גם את הנזק לשרירים שפועלים באותו פרק[7], כך שאי אפשר תמיד "לחבר" את שני סוגי הפריטים.
המשמעות היא שבמרפק טניס, התוצאה הנפוצה היא אחוזים בודדים, ולעיתים קרובות פחות מ-9%. לפי החוק, נכות יציבה של פחות מ-9% אינה מזכה בתשלום; נכות יציבה של 9% עד פחות מ-20% מזכה במענק חד-פעמי; ומ-20% משולמת קצבה חודשית. נכות זמנית, כשהמצב עוד לא התייצב, מזכה בקצבה כבר מ-9%[5]. איך מחושב המענק ולמה כל אחוז ליד הספים שווה כסף, הסברנו במדריך למענק נכות חד פעמי מעבודה. מכאן שבתיק של מרפק, ההבדל בין 5% ל-10% אינו טכני: הוא ההבדל בין אפס לבין מענק.
יש עוד כלי אחד שרלוונטי במיוחד למרפק טניס: תקנה 15. הוועדה רשאית להגדיל את דרגת הנכות היציבה עד מחצית, בשים לב למקצוע ולגיל של הנפגע, והיא מתחשבת במקצוע כשהנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא זמנית בהכנסות. כשהדרגה שנקבעה נמוכה מ-20%, ההגדלה לא יכולה להעלות אותה מעל 19%[7]. קצב שנקבעו לו 10% ואינו יכול עוד לאחוז סכין במשך משמרת, עשוי לקבל לפי תקנה 15 עד 15%, ועדיין במסלול של מענק ולא של קצבה. לכן, מי שמרפק טניס הוציא אותו מהמקצוע שלו צריך להגיע לוועדה עם מסמכים שמראים את זה: מכתב פיטורים או העברה לתפקיד אחר, ותלושי שכר לפני ואחרי.
ואם המרפק מחמיר בהמשך? מי שנקבעה לו נכות יכול להגיש בקשה לבדיקה מחדש בשל החמרה, בכפוף לתנאים שביטוח לאומי קובע. במרפק טניס, שבו הניתוח מגיע לא פעם אחרי שהנכות כבר נקבעה, זו אפשרות שכדאי לזכור.
שאלות ותשובות
האם מרפק טניס מוכר כמחלת מקצוע?
פריט 26 ברשימת מחלות המקצוע מתאר דלקת במרפק במקומות חיבור שרירים לעצמות, וזה התיאור הרפואי של מרפק טניס. העבודה שמופיעה לצידו היא עבודה עם תנועות חד-גוניות של האצבעות, לפי העניין, החוזרות ברציפות. כשהעבודה לא מתאימה בבירור לפריט, אפשר לתבוע בדרך של מיקרוטראומה, וכדאי לטעון את שני המסלולים במקביל.
עבודה פיזית קשה מספיקה כדי שביטוח לאומי יכיר במרפק טניס?
לא. לפי החוזר של ביטוח לאומי, עבודה פיזית קשה כשלעצמה אינה מספיקה. צריך להראות תנועות זהות או דומות, שחוזרות ברצף ופועלות על אותו מקום בגוף, כמו אחיזה וסיבוב של כלי באותה יד, ולתאר גם את הכוח שנדרש בכל תנועה.
כמה אחוזי נכות מקבלים על מרפק טניס?
אין פריט ייעודי, והוועדה מתאימה פריט דומה: הגבלת תנועה במרפק (פרט 41) או פגיעה בשרירי האמה (פרט 42(2)). בפריט שרירי היישור, למשל, האחוזים ביד ימין הם 10% עד 20%. כשטווח התנועה נשמר, התוצאה עשויה להיות נמוכה מאוד. תקנה 15 מאפשרת הגדלה עד מחצית למי שלא יכול לחזור לעבודתו.
אני לא יכול לעבוד בגלל המרפק. מה מגיע לי בינתיים?
אם הפגיעה מוכרת כפגיעה בעבודה, משולמים דמי פגיעה בעד הימים שבהם אינכם מסוגלים לעבוד: 75% מהשכר הרגיל, עד 1,314.25 ש"ח ליום ב-2026, ולכל היותר 13 שבועות בקשר לפגיעה אחת. התביעה מוגשת בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה העילה.
איך עורך דין עוזר בתיק של מרפק טניס
בתיק של מרפק טניס, הקרב העיקרי מתנהל עוד לפני הוועדה הרפואית: בבחירה בין פריט 26 לבין מיקרוטראומה, ובתיאור עבודה שמבודד את תנועת האחיזה והסיבוב ומחזיק מול הגרסה של המעסיק. אחרי ההכרה, הוויכוח עובר לבחירת הפריט המתאים בוועדה, ולשאלה אם להפעיל את תקנה 15. בתיק שבו האחוזים מלכתחילה נמוכים, כל אחד מהשלבים האלה יכול להיות ההבדל בין אפס לבין מענק.
במשרד בוים & תומא אנחנו מלווים נפגעי עבודה מהתביעה הראשונה לביטוח לאומי, דרך הוועדות הרפואיות, ועד בית הדין לעבודה כשהתביעה נדחית. ליווי של עורך דין תאונות עבודה מתחיל בשיחה אחת, שבה נבין מה הידיים שלכם עושות בעבודה ואיך להציג את זה נכון.
המאמר עודכן לאחרונה: 17.11.2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי או רפואי.
מרפק טניס מהעבודה? זה לא רק "גיל"
נבדוק אם העבודה שלכם מתאימה לרשימת מחלות המקצוע או למיקרוטראומה, ונבנה את תיאור התנועות. ייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653.
מקורות שצוטטו במאמר (7)
- [1] Tennis elbow: causes, symptoms and treatment – NHS, שירות הבריאות הבריטי · Source Score: 18
- [2] תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, תקנות 44-46 והתוספת השנייה, חלק א' פריט 26 – ויקיטקסט, נוסח התקנות · Source Score: 22
- [3] חוזר נפגעי עבודה 43/2015: הנחיות למבחן פגיעה בעבודה לפי הלכת המיקרוטראומה – המוסד לביטוח לאומי · Source Score: 22
- [4] Musculoskeletal Disorders and Workplace Factors, NIOSH Publication 97-141 (1997) – NIOSH / CDC, ארצות הברית · Source Score: 17
- [5] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, סעיפים 85, 92, 97, 104 ו-296 – ויקיטקסט, נוסח החוק · Source Score: 22
- [6] שיעור דמי הפגיעה ליום – המוסד לביטוח לאומי · Source Score: 22
- [7] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, תקנות 11, 14, 15 ו-27 ופרטים 41-42 בתוספת – ויקיטקסט, נוסח התקנות · Source Score: 22
מילון מושגים
פגיעה בגידים שמחברים את שרירי היישור של האמה לבליטת העצם בצד החיצוני של המרפק. גורמת לכאב באחיזה ובסיבוב היד.
אותה בעיה בצד הפנימי של המרפק, בנקודת החיבור של שרירי הכיפוף של שורש כף היד והאצבעות.
פריט ברשימת מחלות המקצוע שעוסק בדלקת גידים ובדלקת בכף היד או במרפק במקומות חיבור שרירים לעצמות, בעבודות עם תנועות חד-גוניות וחוזרות.
כלל בתקנה 46: מי שחלה במחלה מהרשימה בזמן העבודה המתאימה, או בתוך שנה אחריה, נחשב כמי שחלה עקב עבודתו עד שיוכח אחרת.
הכרה שיצרה הפסיקה בנזק שנגרם מהרבה פגיעות זעירות חוזרות. דורשת תנועות זהות או דומות, ברצף, על מקום מוגדר בגוף.
כשאין בתוספת פריט לליקוי, הוועדה קובעת את הנכות לפי פגימה דומה, או לפי שיקול דעתה בהתחשב במבחנים לאותו איבר.
סמכות הוועדה להגדיל נכות יציבה עד מחצית בשל המקצוע והגיל, כשהנפגע לא יכול לחזור לעבודתו. מתחת ל-20%, ההגדלה מוגבלת ל-19%.