תסמונת התעלה הקרפלית נחשבת מחלה "של כולם": היא מופיעה בהריון, אצל חולי סוכרת, אחרי גיל ארבעים, ולכן עובדים רבים משוכנעים שאין טעם לבקש מביטוח לאומי להכיר בה כפגיעה בעבודה. זו הנחה שגויה. ביטוח לאומי עצמו כותב בחוזר רשמי שהתסמונת מוכרת כמחלת מקצוע בעבודות שמעמיסות שוב ושוב על שורש כף היד, ובתי הדין לעבודה מכירים בה גם בדרך של מיקרוטראומה. מה שמפיל את רוב התביעות הוא לא השכיחות של המחלה, אלא תיק שבנוי לא נכון: תיאור כללי מדי של העבודה, בדיקת EMG שלא מתאימה לתקן של ביטוח לאומי, או חוסר התאמה בין היד הפגועה ליד שעובדת. המדריך מסביר את שני המסלולים להכרה, מה בודקים בכל אחד מהם, וכמה אחוזי נכות אפשר לקבל.
עיקרי הדברים
- ✓ שני מסלולים – מחלת מקצוע לפי הרשימה בתקנות (עם חזקה לטובת העובד), או מיקרוטראומה כשהרשימה לא מתאימה
- ✓ התנועות – תיאור מדויק של התנועות החוזרות, התדירות והמשך הוא הבסיס לכל ההכרה
- ✓ EMG – ביטוח לאומי קבע ערכי סף ושיטת בדיקה מחייבת; בדיקה "גבולית" דורשת בדיקה משלימה
- ✓ אחוזי נכות – 5% להפרעה תחושתית בלבד, ועד 50% ביד דומיננטית בפגיעה קשה; שתי ידיים מחושבות בשקלול
מה זו תסמונת התעלה הקרפלית ואיך היא קשורה לעבודה
התעלה הקרפלית היא מעבר צר בשורש כף היד, שדרכו עוברים הגידים שמכופפים את האצבעות והעצב המדיאני. כשהלחץ בתוך התעלה עולה, העצב נלחץ. התוצאה המוכרת היא נימול ועקצוץ באגודל, באצבע המורה ובאצבע האמצעית, כאבים שמעירים בלילה, ובשלב מתקדם חולשה באחיזה ונטייה להפיל חפצים. זהו תיאור כללי בלבד, והאבחנה שייכת לרופא המטפל.
הקשר לעבודה עובר דרך התנועה. כיפוף ויישור חוזרים של שורש כף היד, אחיזה חזקה ממושכת, לחץ ישיר על בסיס כף היד ועבודה עם כלים רוטטים מעלים את הלחץ בתעלה שוב ושוב. לדוגמה, קופאית בסופרמרקט שמעבירה מאות מוצרים בשעה מול הסורק, מרימה, מסובבת ומניחה, ביד ימין ובאותה תנועה. או עובדת בפס ייצור שמחברת, מהדקת או ממיינת חלקים קטנים במשך משמרת שלמה. אצל שתיהן אותה פעולה חוזרת אלפי פעמים ביום, על אותה נקודה בגוף.
הבעיה היא שלתסמונת יש גם עשרות סיבות שאינן קשורות לעבודה. ביטוח לאומי הנחה את רופאיו כבר ב-2004 לבדוק בכל תביעה אם התובע סובל מאחד המצבים האלה, וקבע שאם הגורם שאינו קשור לעבודה הוא הדומיננטי, התביעה תידחה[5]. לכן התיק צריך להראות לא רק שיש תעלה קרפלית, אלא שהעבודה היא שעשתה את ההבדל. על פגיעות אחרות בשורש כף היד, כמו שברים ונקעים, הרחבנו במאמר על פגיעה בשורש כף היד בעבודה. כאן נתמקד בתעלה הקרפלית בלבד.
מסלול ראשון: הכרה כמחלת מקצוע
חוק הביטוח הלאומי מגדיר "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע, ומחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה ככזו בתקנות[7]. הרשימה עצמה נמצאת בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), והיא רשימה סגורה. ההסבר הכללי על הרשימה ועל ההליך מופיע במדריך שלנו למחלות מקצוע בביטוח לאומי. מה שחשוב לענייננו הוא אילו פריטים ברשימה רלוונטיים לתעלה הקרפלית.
רשימת מחלות המקצוע לא מזכירה את התעלה הקרפלית בשמה, אבל ביטוח לאומי עצמו כותב בחוזר רשמי שהתסמונת מוכרת כמחלת מקצוע בעבודות עם אימוץ חוזר של שורש כף היד. לפי החוזר, ההכרה נעשית לפי פריט 26 בחלק א' של הרשימה או לפי פריט 14 בחלק ב'[3]. אלה הפריטים, כלשונם בתקנות, ולצידם פריט 13 בחלק ב', שעוסק בלחץ ממושך על עצב ועשוי להתאים במקרים מסוימים[1]:
| פריט ברשימה | המחלה | העבודה שגורמת לה |
|---|---|---|
| חלק א', פריט 26 | דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת כף יד או מרפק, במקומות חיבור שרירים לעצמות | עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, החוזרות ונשנות ברציפות |
| חלק ב', פריט 13 | שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך | עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב |
| חלק ב', פריט 14 | מחלות של עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים | עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים |
היתרון הגדול של המסלול הזה הוא החזקה. לפי תקנה 46, מי שחלה במחלה מהרשימה בזמן שעבד בעבודה שמופיעה לצידה, או בתוך שנה אחרי שהפסיק לעבוד בה, נחשב כמי שחלה עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההפך[1]. כלומר, מי שנכנס לפריט לא צריך להוכיח מאפס את הקשר הסיבתי. ביטוח לאומי הוא שצריך להראות שהמחלה נגרמה ממשהו אחר.
החולשה של המסלול היא ההתאמה. פריט 26 מדבר על תנועות "חד-גוניות של האצבעות… ברציפות", ופריט 14 על כלים רוטטים לאורך זמן. עובד שמשתמש במקדחה, בפטישון או במלטשת שעות ביום מתאים לפריט 14 באופן טבעי. קופאית או עובדת פס ייצור צריכות להראות שהעבודה שלהן היא אכן תנועה חד-גונית וחוזרת, ולא עבודה מגוונת שבתוכה גם שימוש בידיים. כשהעבודה לא נכנסת בבירור לאף פריט, עוברים למסלול השני.
מסלול שני: מיקרוטראומה, ומה היא דורשת בתעלה קרפלית
ביטוח לאומי מנחה את פקידיו לבדוק קודם את רשימת מחלות המקצוע, ורק אם המחלה לא נכללת בה לבחון את דרך המיקרוטראומה, שהחוזר מכנה "המפלט האחרון להכרה"[4]. לא נחזור כאן על תורת המיקרוטראומה מהיסוד; היא מוסברת בהרחבה במדריך שלנו למיקרוטראומה בביטוח לאומי. נתמקד במה שהיא דורשת בתיק של תעלה קרפלית.
לפי החוזר של ביטוח לאומי, התנועות צריכות להיות זהות או דומות במהותן, לבוא ברצף ולא להיות מפוזרות לאורך היום, ולפעול על מקום מוגדר בגוף. עבודה פיזית קשה כשלעצמה אינה מספיקה, ועבודה סטטית, בלי תזוזה, אינה מיקרוטראומה. מנגד, הפסיקה לא קבעה זמן מינימלי, והתנועות לא חייבות להיעשות בלי הפסקה[4]. בתעלה קרפלית, "המקום המוגדר" הוא שורש כף היד, וזה יתרון: קל יחסית להצביע על תנועה אחת שחוזרת על אותה נקודה.
הסדר הוא קבוע. תחילה פקיד התביעות קובע את התשתית העובדתית: אילו תנועות, כמה פעמים, כמה זמן. לשם כך הוא מבקש תיאור מפורט של יום העבודה גם מהעובד וגם מהמעסיק. רק אחר כך התיק עובר לרופא, והרופא אינו רשאי לחרוג מהעובדות שנקבעו[4]. בתביעה על תעלה קרפלית, תיאור התנועות הוא הראיה החשובה ביותר: בלי תשתית עובדתית, התיק לא מגיע בכלל לבדיקה של הקשר הרפואי.
ההבדל בין תיאור כללי לתיאור שעובד נראה כך. "אני קופאית, עובדת עם הידיים כל היום" הוא משפט שקל לדחות. "משמרת של 8 שעות, כ-6.5 שעות בקופה, ממוצע של כמה מאות פריטים בשעה, כל פריט מורם ביד ימין, מסובב מול הסורק ומונח בצד, כולל שקיות שתייה ואריזות כבדות; ההקלדה במקלדת ובמסוף האשראי ביד ימין; החלפת יד רק לעיתים רחוקות" הוא תיאור שמאפשר לבודד סדרה של תנועות חוזרות. כדאי לגבות אותו בנתונים: דוחות קופה שמראים כמה פריטים נסרקו, סידורי עבודה, ואישור של מנהל המשמרת. אם המעסיק מוסר לביטוח לאומי תיאור אחר, הפער הזה יהיה במרכז הדיון.
גם אחרי שהעובדות הוכחו, נשארת השאלה הרפואית. לפי החוזר, הרופא צריך לקבוע תחילה שהקשר בין העבודה למחלה סביר ביותר מ-50%, ואז לבחון את מידת ההשפעה של העבודה לעומת גורמי הסיכון האישיים. השפעה משמעותית, לפי הפסיקה שהחוזר מביא, היא 20% ומעלה[4]. החוזר עצמו מביא דוגמה שממחישה את הסכנה: קלדנית שמקלידה שעות רצופות ויש לה תעלה קרפלית בשתי הידיים. הרופא מצא קשר סיבתי, אבל קבע שלחץ דם גבוה ולידות רבות תרמו הרבה יותר, ושהעבודה תרמה כ-10% בלבד, ולכן התביעה נדחתה. מכאן שחוות דעת רפואית מטעם העובד צריכה להתמודד ישירות עם גורמי הרקע, ולא להתעלם מהם.
📌 חשוב לדעת: גורמי הרקע שביטוח לאומי בודק
בחוזר של ביטוח לאומי משנת 2014 נכתב שבקביעת הנכות יש לשים לב לדומיננטיות היד, לגיל, לגובה ולתחלואת רקע כמו סוכרת, השמנת יתר ותת-פעילות של בלוטת התריס[3]. בחוזר המיקרוטראומה מוזכרים גם עישון ושינויים ניווניים[4]. מחלת רקע אינה סוגרת את הדלת: היא מעבירה את הוויכוח לשאלה כמה העבודה תרמה. לכן כדאי לא להסתיר אותה, אלא לבקש מהרופא שכותב את חוות הדעת להסביר למה, למרות הרקע, העבודה היא גורם משמעותי. ההכרה יכולה להיות גם בדרך של החמרה, כשהעבודה החמירה מצב שהיה קיים קודם.
בדיקת EMG: מה ביטוח לאומי מחפש בתוצאות
בדיקת הולכה עצבית (NCV) ובדיקת שריר (EMG) הן הבדיקות שמאשרות שהעצב המדיאני אכן נלחץ בתעלה. ביטוח לאומי פרסם חוזר שקובע את "התקן הרפואי המחייב" לבדיקות האלה, משום שנמצאה שונות גדולה בין מכונים ובין רופאים בביצוע ובפענוח[3]. אלה הדרישות המרכזיות:
- בדיקת העצב האולנרי – כדי לשלול פגיעה עצבית מפושטת (נוירופתיה) ולוודא שמדובר בלחץ סלקטיבי על העצב המדיאני.
- טמפרטורת היד – 32 מעלות ומעלה בזמן הבדיקה, כי יד קרה משנה את התוצאות.
- שיטת המדידה – הולכה סנסורית בשיטה האנטידרומית, וזמן חביון סנסורי שנמדד לשיא השלילי.
החוזר קובע גם ערכי סף. בדיקה נחשבת תקינה כשזמן החביון המוטורי הוא עד 4 אלפיות שנייה והסנסורי עד 3.4. בדיקה מעידה על התסמונת כשהחביון המוטורי גבוה מ-4.4 או הסנסורי גבוה מ-4. בטווח שביניהם הבדיקה "מחשידה", ואז חובה להוסיף לפחות אחת משתי טכניקות השוואה שהחוזר מפרט[3]. בדיקה גבולית שלא כוללת את ההשוואה הזו היא נקודת תורפה בתיק, וכדאי לבדוק אותה לפני שמגישים.
ועם כל זאת, הבדיקה אינה המילה האחרונה. בדיקת EMG היא כלי עזר לאבחון, אבל את אחוזי הנכות קובעת הבדיקה הקלינית בוועדה. כך נקבע במפורש בתקנות: בקביעת הנכות בעצבי הגפיים העליונים משתמשים בקריטריונים הקליניים, ובדיקות אלקטרופיזיולוגיות משמשות "לפי הצורך כעזר לשיקול הדעת הקליני"[2]. בדיקה חמורה עם יד שמתפקדת היטב בוועדה לא תניב אחוזים גבוהים, ובדיקה בינונית עם חולשה מתועדת היטב יכולה להניב יותר.
היד הדומיננטית: ההתאמה שהוועדה בודקת
בתעלה קרפלית, השאלה איזו יד פגועה ואיזו יד עובדת היא לא פרט טכני. ראשית, היא חלק מהסיבתיות. אם התביעה מבוססת על תנועה שנעשית ביד ימין, והתסמונת חמורה דווקא ביד שמאל, ביטוח לאומי יטען שהעבודה לא מסבירה את הממצאים. תסמונת בשתי הידיים, כשרק אחת מהן עובדת, מעוררת שאלה דומה. לכן כדאי לתאר במדויק מה עושה כל יד: קופאית שסורקת ביד ימין אבל מושכת מוצרים מהמסוע ביד שמאל, או עובדת פס ייצור שמהדקת ביד אחת ומחזיקה את החלק ביד השנייה, צריכות שהתיאור יראה את זה.
שנית, היד הדומיננטית משפיעה על האחוזים. ברשימת הליקויים, בדרגות הבינוניות והקשות של פגיעה בעצב המדיאני, היד הדומיננטית מזכה ביותר אחוזים[2]. ביטוח לאומי הנחה את רופאיו לדייק בקביעת הצד הדומיננטי בגלל ההבדל באחוזים, באמצעות בדיקת כתיבה, חתימה, תשאול והתבוננות בפעולות יומיום. לפי אותו חוזר, כ-90% מהאוכלוסייה ימניים, ויש קבוצות קטנות של אנשים עם דומיננטיות כפולה או מפוצלת; במקרי ספק התיק מועבר ללשכה הרפואית להכרעה עוד לפני הוועדה[6]. לאיטר יד ימין, התקנות קובעות שהפגיעה ביד שמאל נבחנת לפי המבחנים של יד ימין, ולהפך[2].
כמה אחוזי נכות מקבלים על תעלה קרפלית
אחרי ההכרה בפגיעה, הוועדה הרפואית קובעת את הנכות לפי פרט 31 בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), שעוסק בעצבי הגפיים העליונים, וסעיף קטן (4) שלו מתייחס לפגיעה בעצב המדיאני[2]:
| המצב בעצב המדיאני | יד דומיננטית | יד לא דומיננטית |
|---|---|---|
| הפרעה תחושתית בלבד, עם מבחן טינל או פאלן חיובי | 5% | 5% |
| הפרעה תפקודית קלה (כיפוף אצבעות בדרגה 4/5) | 10% | 10% |
| הפרעה תפקודית בינונית (כיפוף אצבעות בדרגה 3/5) | 30% | 20% |
| הפרעה תפקודית קשה עד שיתוק מלא (2/5 ומטה) | 50% | 40% |
רוב המקרים מגיעים לוועדה בשתי הדרגות הראשונות, ולכן חשוב להבין את הספים. לפי חוק הביטוח הלאומי, נכות יציבה של 9% עד פחות מ-20% מזכה במענק חד-פעמי, ומ-20% משולמת קצבה חודשית[7]. נכות של 5% ביד אחת לבדה נמצאת מתחת לסף ואינה מזכה בתשלום. אבל כשיש כמה פגימות באותה פגיעה בעבודה, האחוזים מצטרפים בשקלול: הגבוהה נספרת במלואה, והבאה מחושבת מתוך היתרה עד 100%[2]. תעלה קרפלית בשתי הידיים, כששתיהן הוכרו כחלק מאותה פגיעה וכל יד מזכה ב-5%, מגיעה בשקלול ל-9.75% ועוברת את סף ה-9% שממנו משלמים מענק. זו אחת הסיבות שכדאי לכלול בתביעה את שתי הידיים כשהעבודה מעמיסה על שתיהן, ולהוכיח את הקשר לכל אחת מהן.
ומה עם ניתוח? ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית נפוץ מאוד, ולרוב משפר את התחושה. לעניין הנכות, התקנות קובעות שבעצבים שבהם בוצע ניסיון שיקומי כירורגי, הנכות נקבעת לפי המצב התפקודי של היד[2]. המשמעות היא שהוועדה לא בודקת את היד "שהייתה", אלא את מה שנשאר אחרי הניתוח: תחושה, כוח אחיזה, זריזות, וכאב בצלקת. מי שנשאר עם חולשה או נימול גם אחרי הניתוח צריך להגיע לוועדה עם תיעוד עדכני של המצב, ולא רק עם הבדיקות שלפני הניתוח.
בתקופה שאחרי הניתוח, כשאי אפשר לעבוד, ההכרה בפגיעה בעבודה פותחת גם את הזכות לדמי פגיעה, לכל היותר 13 שבועות בקשר לפגיעה אחת[7]. בתעלה קרפלית, שבה הניתוח מגיע לא פעם חודשים או שנים אחרי תחילת התסמינים, כדאי לתכנן את מועד הגשת התביעה גם עם זה בראש.
איך בונים את התביעה, צעד אחר צעד
תביעה לגמלה מביטוח לאומי מוגשת בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. מי שמגיש מאוחר יותר לא מאבד בהכרח את ההכרה, אבל הגמלה לא תשולם עבור יותר מ-12 חודשים שלפני ההגשה[7]. בתעלה קרפלית, שמתפתחת לאט, עובדים רבים מחכים שנים "עד שזה יעבור", ומפסידים כך תשלומים. ההמלצה היא להתחיל לאסוף את החומר כבר כשהאבחנה נקבעת.
✅ רשימת בדיקה לפני הגשת תביעה על תעלה קרפלית
- תיאור כתוב של יום עבודה טיפוסי: אילו פעולות, באיזו יד, כמה פעמים בשעה, וכמה שעות ביום, לאורך כמה שנים
- מסמכים שמגבים את התיאור: סידורי עבודה, נתוני תפוקה או סריקה, תיאור תפקיד, ואישור של מנהל ישיר
- אבחנה של רופא מומחה (אורתופד יד או נוירולוג), עם תיאור הממצאים הקליניים בכל יד בנפרד
- בדיקת EMG/NCV שכוללת את העצב האולנרי, ובמקרה גבולי גם בדיקת השוואה, לפי התקן שביטוח לאומי קבע
- ציון ברור של היד הדומיננטית, והסבר למה הממצאים מתאימים לעבודה של כל יד
- חוות דעת שמתייחסת לגורמי רקע (סוכרת, בלוטת התריס, משקל) ומסבירה את תרומת העבודה
- אם עבדתם עם כלים רוטטים: סוג הכלים ומספר השעות ביום, לבחינה לפי פריט 14
אם ביטוח לאומי דוחה את התביעה, הדרך היא תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. בתיקים של מיקרוטראומה, בית הדין קובע תחילה את העובדות, ורק אם הוכחה תשתית עובדתית הוא ממנה מומחה רפואי מטעמו; כשהתשתית העובדתית לא הוכחה, לא בוחנים בכלל את הקשר הסיבתי[4]. כלומר, גם בבית הדין, השלב הראשון והמכריע הוא תיאור התנועות. מי שהשקיע בתיאור כבר בשלב התביעה לביטוח לאומי, מגיע לבית הדין עם יתרון.
שאלות ותשובות
האם תסמונת התעלה הקרפלית מוכרת כמחלת מקצוע?
היא לא מופיעה בשמה ברשימת מחלות המקצוע, אבל ביטוח לאומי כותב בחוזר רשמי שהיא מוכרת כמחלת מקצוע בעבודות עם אימוץ חוזר של שורש כף היד, לפי פריט 26 בחלק א' של הרשימה או לפי פריט 14 בחלק ב' (כלים רוטטים). כשהעבודה לא מתאימה לפריטים האלה, אפשר לתבוע בדרך של מיקרוטראומה.
כמה אחוזי נכות מקבלים על תעלה קרפלית?
לפי פרט 31(4) ברשימת הליקויים: 5% להפרעה תחושתית בלבד עם מבחן טינל או פאלן חיובי, 10% להפרעה תפקודית קלה, 30% ביד דומיננטית (20% בלא דומיננטית) להפרעה בינונית, ו-50% (40% בלא דומיננטית) להפרעה קשה. בשתי ידיים האחוזים מצטרפים בשקלול.
עברתי ניתוח לשחרור התעלה. אפשר עדיין לקבל אחוזי נכות?
כן. התקנות קובעות שאחרי ניסיון שיקומי כירורגי, הנכות נקבעת לפי המצב התפקודי של היד. אם נשארו נימול, חולשה באחיזה או הגבלה, הם ייבחנו בוועדה. חשוב להגיע עם תיעוד עדכני מאחרי הניתוח.
עד מתי אפשר להגיש תביעה על תעלה קרפלית מהעבודה?
תביעה לגמלה מוגשת בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה העילה. אפשר להגיש גם מאוחר יותר, אבל אז הגמלה לא תשולם עבור יותר מ-12 חודשים שלפני ההגשה. לכן כדאי לא לחכות עד שהמצב יחמיר.
איך עורך דין עוזר בתיק של תעלה קרפלית
בתיק של תעלה קרפלית, ההכרעה נופלת בדרך כלל עוד לפני הוועדה הרפואית: בבחירת המסלול הנכון, בתיאור מדויק של התנועות שמחזיק מול גרסת המעסיק, בבדיקת EMG שעומדת בתקן, ובחוות דעת שמתמודדת עם גורמי הרקע. אחרי ההכרה, ההבדל בין יד אחת לשתי ידיים, או בין דרגה קלה לבינונית, הוא ההבדל בין אפס לבין מענק או קצבה.
במשרד בוים & תומא אנחנו מלווים נפגעי עבודה מהתביעה הראשונה לביטוח לאומי, דרך הוועדות הרפואיות, ועד בית הדין לעבודה כשהתביעה נדחית. ליווי של עורך דין תאונות עבודה מתחיל בשיחה אחת, שבה נבין מה אתם עושים בעבודה ואיזה מסלול מתאים לכם.
המאמר עודכן לאחרונה: 17.11.2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי או רפואי.
תעלה קרפלית מהעבודה? אל תוותרו מראש
נבדוק את המסלול המתאים, נבנה את תיאור העבודה ונכין אתכם לוועדה. ייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653.
מקורות שצוטטו במאמר (7)
- [1] תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, תקנות 44-46 והתוספת השנייה – ויקיטקסט, נוסח התקנות · Source Score: 22
- [2] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, תקנה 11 ופרט 31 בתוספת – ויקיטקסט, נוסח התקנות · Source Score: 22
- [3] חוזר נפגעי עבודה 502/12/2014: בדיקות אלקטרופיזיולוגיות (EMG, NCV) ככלי עזר באבחון תסמונת התעלה הקרפלית – המוסד לביטוח לאומי, הלשכה הרפואית · Source Score: 22
- [4] חוזר נפגעי עבודה 43/2015: הנחיות למבחן פגיעה בעבודה לפי הלכת המיקרוטראומה – המוסד לביטוח לאומי · Source Score: 22
- [5] תסמונת מינהרת כף היד (CTS), מכתב לרופאי נפגעי עבודה, אוקטובר 2004 – המוסד לביטוח לאומי, הלשכה לייעוץ רפואי · Source Score: 20
- [6] קביעת דומיננטיות הגפיים במקרה של תביעת נכות, דצמבר 2009 – המוסד לביטוח לאומי, הלשכה לייעוץ רפואי · Source Score: 20
- [7] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, סעיפים 79, 85, 92, 104 ו-296 – ויקיטקסט, נוסח החוק · Source Score: 22
מילון מושגים
לחץ על העצב המדיאני במעבר הצר שבשורש כף היד, שגורם לנימול, כאב וחולשה באגודל ובאצבעות הסמוכות.
עצב ביד שאחראי על התחושה בחלק מהאצבעות ועל חלק משרירי האגודל. אחוזי הנכות בתעלה קרפלית נקבעים לפי הסעיף שעוסק בו.
מחלה שמופיעה ברשימה סגורה בתקנות, לצד העבודה שגורמת לה. מי שחלה בה בזמן שעבד באותה עבודה נהנה מחזקה שהמחלה נגרמה מהעבודה.
הכרה שיצרה הפסיקה בנזק שנגרם מהרבה פגיעות זעירות חוזרות, כשכל תנועה הוסיפה נזק קטן עד שנוצרה פגימה של ממש.
בדיקות חשמליות של השריר ושל ההולכה בעצב. בתעלה קרפלית הן מאשרות את הלחץ על העצב, אבל משמשות רק כעזר לבדיקה הקלינית.
בדיקות קליניות פשוטות שמעוררות את תסמיני העצב המדיאני. מבחן חיובי עם הפרעה תחושתית בלבד מזכה ב-5% לפי רשימת הליקויים.
היד שבה משתמשים בעיקר. בפגיעה בינונית או קשה בעצב המדיאני, היד הדומיננטית מזכה ביותר אחוזי נכות.