רוב מי שיוצאים מוועדה רפואית של ביטוח לאומי עם 60% נכות ומעלה בטוחים שהקצבה כבר בכיס. בפועל, אחוזי הנכות הרפואית הם רק כרטיס הכניסה. מי שמחליט אם ישולם שקל אחד, וכמה, הוא פקיד התביעות, שקובע בשלב נפרד את דרגת אי-הכושר להשתכר. אפשר לצאת מהוועדה עם 70% נכות רפואית ולקבל מכתב דחייה, ואפשר לצאת עם 45% בלבד ולקבל קצבה מלאה. המדריך הזה מפרק את הזכאות לקצבת נכות כללית לתנאים שהחוק דורש, מסביר מה נבדק בכל שלב, ומציג את הסכומים המעודכנים לשנת 2026.
עיקרי הדברים
- ✓ שני שערים נפרדים – נכות רפואית של 60% לפחות (או 40% כשליקוי אחד הוא 25% לפחות), ואחריה דרגת אי-כושר של 60%, 65%, 74% או 100%
- ✓ הסכום נגזר מדרגת אי-הכושר – לא מאחוזי הנכות הרפואית. קצבה מלאה בשנת 2026 עומדת על 4,711 ₪ בחודש
- ✓ תנאי הכנסה – 90 ימים רצופים, מתוך 15 החודשים שלפני התביעה, בלי עבודה או עם הכנסה נמוכה מ-8,261 ₪ בחודש
- ✓ 75% נחשבים 100% – דרגת אי-כושר שעולה על 74% מזכה בקצבה מלאה
מי נחשב "נכה" לפי חוק הביטוח הלאומי
קצבת נכות כללית אינה פיצוי על מחלה או על פגיעה. היא תחליף הכנסה. השאלה שהחוק שואל איננה "כמה אתם חולים", אלא "כמה הליקוי פגע ביכולת שלכם להתפרנס". לכן ההגדרה של "נכה" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי בנויה סביב כושר ההשתכרות, ולא סביב האבחנה הרפואית[1].
לפי החוק, "מבוטח" לעניין נכות כללית הוא תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה. "ליקוי" הוא ליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, מתאונה או ממום מלידה. המשמעות המעשית: לא משנה איך נגרם הליקוי. מחלה כרונית, נפילה בבית, תאונה בחופשה או מצב מולד נכנסים כולם לאותה מסגרת, בניגוד לנכות מעבודה, שבה צריך להוכיח קשר לעבודה.
כדי להיחשב "נכה", צריכים להתקיים אצלכם שני רכיבים נוספים. הראשון: אין לכם כושר להשתכר, או שהכושר שלכם צומצם ב-50% או יותר בגלל הליקוי. השני: לא הייתה לכם הכנסה מעבודה, או שההכנסה לא עלתה על 60% מהשכר הממוצע, במשך 90 ימים רצופים לפחות. ביטוח לאומי מתרגם את הרף הזה לסכום של 8,261 ₪ בחודש, החל מ-1 בינואר 2026[2].
לצד תושבי ישראל, רשאים לתבוע גם תושבים ארעיים שבידם אשרת שהייה בתוקף מסוג א/5. ואת התביעה אפשר להגיש גם אחרי גיל הפרישה, עד 12 חודשים לאחריו. כל התנאים מצטברים: מספיק שאחד מהם לא מתקיים, והתביעה תידחה גם אם המצב הרפואי קשה מאוד.
השער הראשון: אחוזי נכות רפואית
השלב הראשון בכל תביעה הוא קביעת אחוזי נכות רפואית. לפי סעיף 208 לחוק, תנאי לבדיקת אי-הכושר הוא נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות. אם יש לכם כמה ליקויים ואחד מהם נקבע בשיעור של 25% לפחות, הרף יורד ל-40%. את האחוזים קובע רופא מוסמך מטעם ביטוח לאומי, ולרוב זה קורה במסגרת הוועדה הרפואית שאליה מוזמנים אחרי הגשת התביעה.
האחוזים נקבעים לפי רשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984. לכל ליקוי יש סעיף, ולכל סעיף טווח אחוזים לפי החומרה. הרופא לא "מעריך" באופן חופשי, אלא משבץ את הממצאים שלכם בסעיף מתאים. אם הרופא קבע פחות מ-60% (או פחות מ-40% במקרה של ליקוי יחיד בשיעור 25%), החוק מחייב אותו לנמק את קביעתו.
כשיש יותר מליקוי אחד, האחוזים לא מתחברים בחיבור פשוט, אלא בחישוב משוקלל. הליקוי עם האחוז הגבוה נספר במלואו, השני מחושב מתוך מה שנשאר, וכן הלאה[3]. לדוגמה, מי שנקבעו לו 40% על מחלת לב, 30% על בעיה במערכת העיכול ו-10% על בעיית עור, לא יקבל 80%. החישוב הוא 40% ועוד 30% מתוך 60 האחוזים שנותרו (18%), ועוד 10% מתוך 42 האחוזים שנותרו (4.2%). התוצאה, 62.2%, מעוגלת כלפי מעלה ל-63%.
יש גם ליקויים שלא נספרים כלל בנכות הכללית. בתקנות מופיעה רשימה של ליקויים "מנופים", שנקבע לגביהם שאינם משפיעים על הכושר לעבוד. מצב אחרי כריתת טחול, למשל, מזכה ב-10% לפי סעיף 17ב, אבל האחוזים האלה לא יילקחו בחשבון בנכות כללית. לעומת זאת, הם כן נספרים בחישוב לצורך פטור ממס הכנסה, ולכן חשוב לבקש שיתועדו.
💡 טיפ מקצועי
אל תגישו את התביעה רק על הבעיה "הגדולה". סוכרת, יתר לחץ דם, בעיות שינה, כאבי גב או ליקוי שמיעה יכולים להוסיף אחוזים בחישוב המשוקלל ולחצות את הרף של 60%. צרפו מסמכים עדכניים לכל ליקוי, גם אם נראה לכם שולי. ביטוח לאומי מפעיל מחשבון שמפיק רשימת מסמכים מומלצים לפי האבחנה.
השער השני: דרגת אי-כושר להשתכר
אחרי שנקבעו מספיק אחוזי נכות רפואית, התיק עובר לפקיד התביעות. לפי סעיף 209 לחוק, הוא מחליט אם אתם "נכים" וקובע את דרגת אי-הכושר שלכם להשתכר. הוא עושה זאת אחרי שרופא מוסמך ופקיד שיקום של ביטוח לאומי חיוו את דעתם בכתב[4]. אחוזי הנכות הרפואית פותחים את הדלת, אבל את גובה הקצבה קובעת דרגת אי-הכושר בלבד.
פקיד התביעות בודק שלוש שאלות: האם תוכלו לחזור לעבודה שלכם, במלואה או בחלקה; האם תוכלו לעבוד בעבודה אחרת; והאם תוכלו ללמוד מקצוע חדש שמתאים להשכלה, לכושר הגופני ולמצב הבריאותי שלכם. החוק קובע במפורש שפקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לכם עבודה בפועל, או אם לא הצלחתם להשתלב בעבודה. הבדיקה היא של היכולת, לא של המצב בשוק.
קחו לדוגמה נהג משאית שנקבעו לו 65% נכות רפואית בגלל פריצות דיסק. ברור שהוא לא יחזור לנהוג במשאית. אבל אם פקיד השיקום יגיע למסקנה שהוא יכול לעבוד כסדרן תנועה או במוקד טלפוני, דרגת אי-הכושר שתיקבע לו עשויה להיות חלקית, ובמקרה גרוע אפילו פחות מ-50%, כלומר דחייה. לעומתו, אדם עם אותם 65% נכות רפואית, שהמצב שלו מונע ממנו גם עבודה בישיבה, עשוי לקבל דרגה מלאה. אותם אחוזים רפואיים, תוצאה כלכלית שונה לגמרי.
דרגות אי-הכושר האפשריות הן 60%, 65%, 74% ו-100% בלבד. אובדן כושר של פחות מ-50% אינו מזכה בקצבה. כשהמצב הרפואי או התפקודי עדיין אינו יציב, למשל בזמן טיפולים אונקולוגיים, או כשהשיקום המקצועי טרם הסתיים, פקיד התביעות רשאי לקבוע דרגה זמנית, ולכל היותר לשנתיים. בתום התקופה הדרגה נבדקת מחדש.
📌 חשוב לדעת: 75% הם 100%
לפי סעיף 209(א1) לחוק, אם דרגת אי-הכושר עלתה על 74%, היא נקבעת כ-100%. מכאן שבין 74% ל-75% יש "מדרגה" כספית חדה: 3,211 ₪ בחודש לעומת 4,711 ₪, בלי לחשב את התוספות. החוק גם מאפשר לפקיד התביעות לקבוע דרגה של 75% ומעלה בלי חוות דעת של פקיד שיקום, כך שבמקרים הקשים ההליך מהיר יותר.
ההפרש הזה הוא הסיבה שדרגה של 74% היא אחת ההחלטות שכדאי לבדוק לעומק. ההבדל בין דרגת אי-כושר של 74% לדרגה של 75% שווה כ-1,500 ₪ בחודש, ועל דרגה שאינה עולה על 74% אפשר להגיש ערר. כדאי להגיש אותו בתוך 90 ימים מקבלת ההחלטה.
תנאי ההכנסה: 90 ימים מתוך 15 חודשים
התנאי השלישי נוגע להכנסה בפועל, והוא נבדק בנפרד מהמצב הרפואי. ביטוח לאומי דורש שבמשך 90 ימים רצופים לפחות, מתוך 15 החודשים שקדמו להגשת התביעה, לא עבדתם, או שההכנסה שלכם כשכירים או כעצמאים הייתה נמוכה מ-8,261 ₪ בחודש[2]. מי שממשיך לעבוד במשרה מלאה ובשכר רגיל לא יעמוד בתנאי, גם אם הוא עובד בקושי רב.
שני פרטים קטנים בתנאי הזה משנים הרבה. דמי מחלה ששילם המעסיק בתקופה הזו לא נספרים כהכנסה, אבל צריך לצרף אישור מהמעסיק שהתשלום היה עבור ימי מחלה. לעומת זאת, דמי הבראה, ביגוד ובונוסים נלקחים בחשבון באופן יחסי לתקופה הנבדקת. גם דמי אבטלה נחשבים הכנסה מעבודה. מי שעבר מעבודה לאבטלה ומשם לתביעת נכות צריך לבדוק היטב את הרצף.
החוק מגדיר "תאריך קובע", שהוא היום שבו נגרם לכם אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות. התאריך הזה לא יכול להיות מוקדם מ-15 החודשים שלפני יום הגשת התביעה. במילים פשוטות: ביטוח לאומי לא יחזור אחורה יותר מ-15 חודשים כדי לבדוק אם עמדתם בתנאי ההכנסה, ולכן מועד ההגשה משפיע ישירות על הזכאות.
חשוב גם מה לא נבדק: הכנסות בן או בת הזוג אינן משפיעות על הזכאות לקצבה הבסיסית. הן עשויות להשפיע רק על התוספת עבור בן הזוג, כפי שיוסבר בהמשך. גם הכנסות שאינן מעבודה, כמו שכר דירה או פנסיה, לא מבטלות את הזכאות לקצבה עצמה.
כמה משלמים בשנת 2026: טבלת הסכומים
גובה הקצבה נגזר מדרגת אי-הכושר בלבד. דרגה חלקית מזכה בחלק יחסי מהקצבה המלאה, כקבוע בסעיף 201 לחוק, והסכומים מתעדכנים בכל שנה בינואר. אלה הסכומים שמפרסם ביטוח לאומי החל מ-1 בינואר 2026[5]:
| דרגת אי-כושר | קצבה חודשית | תוספת לכל ילד (עד שניים) | תוספת לבן/בת זוג |
|---|---|---|---|
| 100% (או 75%) | 4,711 ₪ | 1,214 ₪ | 1,518 ₪ |
| 74% | 3,211 ₪ | 898 ₪ | 1,123 ₪ |
| 65% | 2,894 ₪ | 789 ₪ | 987 ₪ |
| 60% | 2,718 ₪ | 728 ₪ | 911 ₪ |
התוספת עבור ילדים משולמת על שני הילדים הראשונים: ילדים שטרם מלאו להם 18, או שמשרתים בצבא או בשירות לאומי וטרם מלאו להם 24. התוספת עבור בן או בת זוג משולמת רק אם ההכנסה שלהם אינה עולה על 7,848 ₪ ברוטו בחודש, ובתנאי שאינם מקבלים קצבה אחרת. מי שנקבעה לו דרגה חלקית (60%, 65% או 74%) ומשתכר יותר מ-2,891 ₪ ברוטו בחודש, יקבל את התוספות בשיעור המלא.
הכנסות שאינן מעבודה, כמו פנסיה, שכר דירה או רווחים מהשקעות, יכולות להקטין רק את התוספות, ורק כשסך הקצבה והתוספות עולה על 4,711 ₪. במקרה כזה 1,566 ₪ מההכנסה לא נספרים, והיתרה מופחתת מהתוספות, אבל הסכום שישולם לא ירד מתחת ל-4,711 ₪. דמי מזונות שמשולמים עבור הילדים אינם מופחתים מהתוספת עבורם.
לגבי מועד התשלום: הקצבה משולמת ב-28 לכל חודש, והזכאות מתחילה בתום 90 ימים מהמועד שבו נקבעה דרגת אי-הכושר. מי שנקבעה לו דרגה של 100% לתקופה של 6 חודשים לפחות זכאי לקצבה כבר מהיום ה-31, והתשלום עבור התקופה הזו מועבר החל מהיום ה-91[4].
ונקודה שחשוב להפנים כבר בשלב התכנון: הקצבה משולמת לכל היותר 12 חודשים אחורה מהחודש שבו הוגשה התביעה, גם אם הנכות החלה שנים קודם. זה קבוע בסעיף 296(ב) לחוק, ולכן כל חודש של המתנה "עד שהמצב יתבהר" עלול לעלות כסף.
מקרים מיוחדים: עקרת בית, עולים, גיל פרישה ושהייה בחו"ל
עקרת בית. אישה נשואה שלא עבדה 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים שאינם רצופים, ב-48 החודשים שקדמו להגשת התביעה, נבדקת במסלול נפרד[2]. אצלה הרף הרפואי הוא 50%, ובמקום כושר ההשתכרות נבדק הכושר לתפקד במשק בית רגיל, במכונים מיוחדים להערכה תפקודית. היא זכאית לתוספת עבור הילדים, אך לא לתוספת עבור בן הזוג.
עולים חדשים. לפי סעיף 197 לחוק, עולה שכושר ההשתכרות שלו נפגע עוד לפני העלייה יכול להיות זכאי לקצבה, אבל הזכאות מתחילה רק בתום 12 חודשים מיום העלייה, ואת התביעה אפשר להגיש רק אחרי 9 חודשים. הכנסה שהייתה לעולה בחוץ לארץ לא נלקחת בחשבון בבדיקת הצמצום בכושר ההשתכרות.
סמוך לגיל הפרישה. מי שנקבע שנכותו החלה פחות מ-90 ימים לפני גיל הפרישה אינו זכאי לקצבת נכות, גם אם נקבעה לו דרגת אי-כושר של 100%. מנגד, מי שקיבל קצבת נכות עד גיל הפרישה יעבור לקצבת זקנה שלא תפחת מסכום קצבת הנכות שקיבל.
שהייה בחוץ לארץ. מקבל קצבה שיוצא לחו"ל ממשיך לקבל אותה בחודש היציאה ובשלושת החודשים שאחריו. המשך התשלום אחר כך אפשרי רק בנסיבות מסוימות, כמו עבודה אצל מעסיק ישראלי בחו"ל, טיפול רפואי מיוחד או שהייה במדינה שיש עמה אמנה הכוללת ביטוח נכות.
ועוד הבהרה שכדאי להכיר: קצבת נכות כללית מביטוח לאומי וביטוח אובדן כושר עבודה בקרן הפנסיה או בפוליסה פרטית הם שני מסלולים נפרדים. הגשת תביעה לביטוח לאומי אינה שוללת תביעה מחברת הביטוח, ולהפך.
חמש טעויות שמפילות זכאות שהייתה קיימת
בפועל, חלק ניכר מהתביעות שנדחות היו יכולות להתקבל. הבעיה לרוב אינה המצב הרפואי, אלא פער בין המצב לבין מה שמגיע לשולחן של הוועדה ושל פקיד התביעות. אלה הטעויות שחוזרות על עצמן:
1. הגשה על ליקוי אחד בלבד. מי שמתמקד בבעיה העיקרית ומשמיט ליקויים "קטנים" מוותר על אחוזים בחישוב המשוקלל. ליקוי עיקרי של 35% לבדו לא יעבור את הרף. אבל אם יתווסף לו ליקוי של 10%, השקלול יגיע ל-42% (35% ועוד 10% מתוך 65 האחוזים שנותרו), ומכיוון שאחד הליקויים הוא בשיעור 25% לפחות, הרף הרלוונטי הוא 40%. ליקוי "שולי" אחד הפך דחייה לזכאות לבדיקת אי-כושר.
2. בלבול בין אבחנה לתפקוד. מכתב שאומר "סובל מפיברומיאלגיה" לא מסביר לוועדה כמה שעות אפשר לשבת, ללכת או להתרכז. אחוזי הנכות נקבעים לפי חומרת הליקוי, ודרגת אי-הכושר נקבעת לפי ההשפעה על העבודה. מסמך שמתאר מגבלות תפקודיות קונקרטיות שווה יותר מעשרה מסמכים שחוזרים על האבחנה.
3. התעלמות מתנאי ההכנסה. מי שהמשיך לעבוד "בכוח" והשתכר יותר מ-8,261 ₪ בחודש לאורך כל 15 החודשים שלפני התביעה, לא יעמוד בתנאי, גם אם המצב הרפואי מצדיק קצבה. לעיתים מספיק לצרף אישור מעסיק על ימי מחלה כדי להראות שבפועל לא הייתה הכנסה מעבודה בתקופה רלוונטית.
4. השלמה עם דרגה של 74%. כפי שהוסבר, המרחק בין 74% ל-75% שווה כ-1,500 ₪ בחודש. כשהמצב התפקודי גבולי, כדאי לבחון ערר בתוך 90 הימים, ולא לראות בדרגה החלקית "הישג".
5. דחיית ההגשה. מי שמחכה שנתיים "עד שיהיה ברור שהמצב לא משתפר", מאבד כסף בשני מקומות: הקצבה לא תשולם יותר מ-12 חודשים אחורה, והתאריך הקובע לא יכול לחזור יותר מ-15 חודשים. כשהמצב לא יציב, דווקא ההגשה המוקדמת מאפשרת לקבוע דרגה זמנית ולבדוק אותה מחדש בהמשך.
כשהתביעה נדחית או שהדרגה נמוכה מהצפוי
מכתב ההחלטה של ביטוח לאומי מצרף את דוח הוועדה הרפואית, וכדאי לקרוא אותו לפני שמחליטים מה לעשות. אם הבעיה היא באחוזי הנכות הרפואית, הדרך היא ערעור על אחוזי הנכות בפני ועדה רפואית לעררים. אם הבעיה היא בדרגת אי-הכושר, מגישים ערר לוועדת העררים לאי-כושר. ואם הדחייה נובעת מנושא אחר, כמו הכנסות, תקופות עבודה או גיל, הדרך היא ועדת תביעות או ערעור לבית הדין האזורי לעבודה[4].
לכל מסלול יש מועד משלו, ופספוס המועד הוא הטעות היקרה ביותר בתהליך. על החלטת הוועדה הרפואית יש 60 ימים להגיש ערר, ועל דרגת אי-הכושר 90 ימים. לערעור לבית הדין לעבודה על החלטות שאינן רפואיות יש 12 חודשים. ועדת העררים בוחנת את ההחלטה מחדש, ובמקרים מסוימים עלולה אף להפחית את מה שנקבע, ולכן כדאי לבחון את התיק לפני שמגישים.
כשאין טעם לערור, אפשר להגיש תביעה חדשה. ככלל, תביעה חוזרת מוגשת כעבור 6 חודשים מההחלטה הקודמת, אבל אם חלה החמרה במצב הבריאותי, אין צורך להמתין. וגם כשלא נמצאתם זכאים לקצבה, אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לכם עשויים לזכות אתכם בהטבות שאינן מותנות בקצבה: שיקום מקצועי (מ-20% לצמיתות), הנחה בעמלות הבנקים (מ-40%), ופטור ממס הכנסה (מ-90% נכות רפואית, כשבחישוב משוקלל אחד הליקויים הוא בשיעור 40% לפחות).
שאלות ותשובות
האם אפשר לקבל קצבת נכות כללית ולעבוד במקביל?
כן. מקבלי קצבה שמתחילים לעבוד ממשיכים לקבל קצבה בהתאם לגובה ההכנסה, והחוק בנוי כך שסך ההכנסה מעבודה ומקצבה יהיה תמיד גבוה מהקצבה לבדה. ככל שההכנסה עולה, הקצבה פוחתת בהדרגה. חשוב לדווח לביטוח לאומי על כל הכנסה כדי להימנע מחוב.
האם ההכנסה של בן או בת הזוג משפיעה על הקצבה?
לא על הקצבה הבסיסית. הכנסות בן הזוג משפיעות רק על התוספת עבורו: היא משולמת רק אם ההכנסה שלו אינה עולה על 7,848 ₪ ברוטו בחודש (נכון ל-2026) ואם אינו מקבל קצבה אחרת.
כמה זמן אחורה משלמים קצבת נכות כללית?
לכל היותר 12 חודשים לפני החודש שבו הוגשה התביעה, גם אם הנכות החלה מוקדם יותר. לכן לא כדאי לדחות את ההגשה. בנוסף, הזכאות עצמה מתחילה בתום 90 ימים מהמועד שבו נקבעה דרגת אי-הכושר.
מה קורה לקצבת הנכות כשמגיעים לגיל פרישה?
מקבל קצבת נכות שהגיע לגיל הפרישה עובר לקצבת זקנה, שלא תפחת מסכום קצבת הנכות שקיבל לפני כן. מנגד, מי שנכותו החלה פחות מ-90 ימים לפני גיל הפרישה אינו זכאי לקצבת נכות כלל.
מתי כדאי להיעזר בעורך דין ביטוח לאומי
רוב התביעות לא נופלות על המצב הרפואי עצמו, אלא על האופן שבו הוא מוצג. תיק שבו המסמכים לא מתארים את ההשפעה התפקודית, ליקוי שלא נבדק כי איש לא ביקש, או דרגת אי-כושר שנקבעה בלי שפקיד השיקום הבין מה באמת אפשר לעשות, הם הסיבות הנפוצות לתוצאה נמוכה מהמגיע.
במשרד בוים & תומא אנחנו משלבים ידע משפטי עם ידע רפואי מתוך מערכת הבריאות, ובוחנים את התיק לפני ההגשה: אילו ליקויים יכולים להיכנס לחישוב המשוקלל, האם יש סיכון בתנאי ההכנסה, ואיך להציג את המגבלה התפקודית לפקיד התביעות. ליווי של עורך דין ביטוח לאומי משמעותי במיוחד כשהאחוזים קרובים לרף, כשנקבעה דרגה של 74%, או כשהתביעה נדחתה בגלל הכנסות.
כדאי לדעת ששכר הטרחה בתביעות לקצבת נכות כללית מוגבל בחוק, ושביטוח לאומי מפעיל גם את "יד מכוונת", שירות ללא תשלום לסיוע בהגשת התביעה ובהכנה לוועדה הרפואית. ההחלטה אם להיעזר בייצוג צריכה להתבסס על מורכבות התיק, לא על פחד מהעלות.
המאמר עודכן לאחרונה: נובמבר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
רוצים לדעת אם אתם עומדים בתנאים?
נבדוק את המסמכים, את תנאי ההכנסה ואת הסיכוי לדרגת אי-כושר מלאה. ייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653.
מקורות שצוטטו במאמר (5)
- [1] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, סעיפים 195, 197, 200, 208, 209 ו-296 – נבו · Source Score: 17
- [2] נכות כללית – תנאי זכאות – המוסד לביטוח לאומי · Source Score: 22
- [3] נכות רפואית משוקללת בביטוח הלאומי בגין מספר ליקויים או מחלות – כל-זכות · Source Score: 14
- [4] קביעת דרגת אי כושר – כל-זכות · Source Score: 14
- [5] נכות כללית – סכום הקצבה (החל מ-01.01.2026) – המוסד לביטוח לאומי · Source Score: 22
מילון מושגים
שיעור הפגיעה הגופנית, השכלית או הנפשית, שנקבע לפי רשימת הליקויים שבתקנות. זהו תנאי סף לבדיקת הזכאות, ולא הבסיס לחישוב הקצבה.
המידה שבה הליקוי פגע ביכולת לעבוד ולהשתכר. נקבעת על ידי פקיד התביעות בשיעורים של 60%, 65%, 74% או 100%, והיא שקובעת את סכום הקצבה.
שיטת חישוב לכמה ליקויים: הליקוי הגבוה נספר במלואו, וכל ליקוי נוסף מחושב מתוך האחוזים שנותרו. התוצאה מעוגלת כלפי מעלה.
היום שבו נגרם אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות. לפי החוק, הוא לא יכול להיות מוקדם מ-15 החודשים שלפני הגשת התביעה.
ליקוי שנקבע בתקנות שאינו משפיע על הכושר לעבוד, ולכן אינו נספר בנכות הכללית. הוא כן נספר בחישוב לצורך פטור ממס הכנסה.
תוספת לקצבה עבור בן או בת זוג שהכנסתם נמוכה, ועבור שני הילדים הראשונים. שיעורה תלוי בדרגת אי-הכושר ובהכנסה מעבודה.
