לא מעט נפגעי תאונות דרכים מגיעים לפגישה הראשונה עם עורך דין כשבידם חוות דעת של רופא פרטי, שקבעה להם אחוזי נכות ושעליה שילמו מכיסם. מה שהם לא יודעים הוא שבתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, את חוות הדעת הזאת אי אפשר להגיש לבית המשפט, ואפילו לא למומחה שימונה בתיק. את אחוזי הנכות קובע רופא שבית המשפט ממנה, לפי כללים מפורטים שנקבעו בתקנות. המאמר מסביר מה צריך להראות כדי שבית המשפט ימנה מומחה, איך נבחר תחום המומחיות, מה עושים כשלא מסכימים עם חוות הדעת, מי משלם את שכר המומחה, מתי קביעה של ביטוח לאומי מחייבת גם בתביעה נגד המבטח, ומה ההבדל בין נכות רפואית לנכות תפקודית. בסוף יש גם דוגמה מספרית: כמה שווים 15 אחוזי נכות לפי הנוסחה שבתקנות.
עיקרי הדברים
- ✓ מומחה אחד, מטעם בית המשפט – לפי סעיף 6א לחוק ותקנות המומחים, הצדדים לא מגישים חוות דעת רפואיות משלהם
- ✓ ראשית ראיה – כדי שימונה מומחה בתחום מסוים, צריך לצרף מסמך רפואי מהטיפול שמראה את הפגיעה באותו תחום
- ✓ קביעת ביטוח לאומי – נכות שנקבעה לפי דין אחר לפני שמיעת הראיות מחייבת גם בתביעה נגד המבטח (סעיף 6ב), חוץ ממקרים חריגים
- ✓ שני סוגי נכות – הנכות הרפואית קובעת את הפיצוי על כאב וסבל, והנכות התפקודית, שבית המשפט קובע, משפיעה על הפסד ההשתכרות
למה חוות הדעת הפרטית לא נכנסת לתיק
בתביעות נזיקין רגילות, למשל נגד מעסיק או נגד רופא, כל צד מביא רופא מטעמו, ובית המשפט מכריע בין חוות הדעת. בתאונות דרכים המחוקק בחר בשיטה אחרת. סעיף 6א לחוק הסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות איך ימונה מומחה "אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו". באותו סעיף נקבע שאחרי שמונה מומחה כזה, הצדדים רשאים לזמן אותו לחקירה, "אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לענין הנדון אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו"[1].
התקנות שהותקנו מכוח הסעיף, תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, סוגרות את הדלת גם מהכיוון השני. תקנה 8 מחייבת את הנפגע להעביר למומחה את כל המסמכים על הטיפול הרפואי שקיבל ועל הבדיקות שעבר, "ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". תקנה 9 קובעת שהמומחה רשאי לדרוש מסמכים קיימים מהצדדים, "ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואיות"[2]. המשמעות היא שחוות דעת פרטית לא מגיעה לא לבית המשפט ולא לשולחן של המומחה שמונה.
הכלל הזה חל על שני הצדדים. גם המבטח לא יכול להגיש לבית המשפט חוות דעת של רופא שבדק את הנפגע מטעמו. לכן ההערכות שנשמעות לפני הגשת התביעה, כמו "לפי הרופא שלנו אין לך נכות", הן עמדת פתיחה במשא ומתן ולא יותר. זה לא אומר שחוות דעת פרטית חסרת ערך לגמרי: היא יכולה לעזור לעורך הדין להעריך את התיק, לבחור באילו תחומים לבקש מינוי ולנסח שאלות הבהרה. אבל מי שמשלם עליה בציפייה שהיא תקבע את הפיצוי, צריך לדעת שהיא לא תוגש.
יש דרך אחת שבה הצדדים יכולים לבחור את המומחה בעצמם: לפי תקנה 18, הם רשאים להסכים ביניהם, עוד לפני הגשת התביעה, על מינוי מומחה ועל כך שחוות דעתו תחייב. חוות דעת כזו נחשבת כאילו נתן אותה מומחה שבית המשפט מינה[2]. זו החלטה משמעותית, כי היא מוותרת מראש על חלק מהמחלוקת, ולכן כדאי לקבל אותה רק אחרי בדיקה.
לפני המינוי: מה צריך להראות כדי שבית המשפט ימנה מומחה
המומחה לא ממונה אוטומטית. תקנה 2 קובעת שנפגע שטוען בכתב התביעה לנכות רפואית, או לכל נושא רפואי אחר כולל דרכי שיקום, צריך לצרף לכתב התביעה ארבעה דברים: בקשה למינוי מומחה, בטופס שנקבע בתקנות; תצהיר שעונה על שאלות קבועות, ובהן מחלות שחייבו אשפוז בעבר ותאונות קודמות; כתב ויתור על סודיות רפואית; והעתק של סיכומי המחלה מבית החולים שבו אושפז[2].
החלק החשוב ביותר נמצא בתקנה 2(ב). נפגע שלא אושפז, או שטוען לנכות שלא מופיעה בסיכומי האשפוז, צריך לצרף "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו"[2]. זו "ראשית הראיה" שבתי המשפט מדברים עליה. בלי מסמך מהטיפול הרפואי שמראה את הפגיעה בתחום מסוים, קשה מאוד לקבל מינוי של מומחה באותו תחום. המסמך צריך להיות כזה שנכתב לצורך טיפול, כמו סיכום ביקור אצל רופא, הפניה, תוצאת בדיקה או מכתב של מטפל, ולא מסמך שהוכן לצורך התביעה.
לדוגמה, נפגע שאחרי התאונה סובל מחרדה בכל פעם שהוא עולה לרכב, אבל מעולם לא פנה לרופא המשפחה, לפסיכיאטר או לפסיכולוג בעניין, יתקשה לבקש מינוי של פסיכיאטר. אותו דבר נכון לסחרחורות שלא נבדקו אצל רופא אף אוזן גרון, או לכאבי גב שלא תועדו. לכן ההכנה לתביעה מתחילה הרבה לפני שהיא מוגשת: בפנייה לטיפול ובתיעוד של כל תלונה.
הנתבע, בדרך כלל המבטח, מצרף לכתב ההגנה תשובה לבקשה. לפי תקנה 3, הוא יכול להתנגד, להסכים, וגם לבקש מינוי מומחה בתחום נוסף שהנפגע לא ביקש. נתבע שלא הגיש תשובה ייחשב כמי שמסכים למינוי כמבוקש. הבקשה לא תידון לפני שעברו 60 ימים מהמצאת כתב ההגנה האחרון, או מכתב התשובה לכתב ההגנה, לפי המאוחר, ואם הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף, קודם מכריעים בה[2].
✅ צ'קליסט: מה להכין לפני בקשה למינוי מומחה
- סיכום חדר המיון וסיכומי אשפוז, אם היה אשפוז.
- לכל תחום שבו אתם טוענים לפגיעה (אורתופדי, נוירולוגי, נפשי, שמיעה, ראייה): לפחות מסמך אחד מהטיפול שמתעד את התלונה ואת הממצא.
- תוצאות בדיקות הדמיה, בדיקות עצבים ובדיקות שמיעה, עם תאריכים.
- רשימה מלאה וכנה של אשפוזים ותאונות קודמות. התצהיר שואל עליהם, והמבטח יבדוק.
- שמות הרופאים, קופת החולים והמוסדות שבהם טופלתם, לצורך כתב הוויתור על סודיות.
- אם ביטוח לאומי, משרד הביטחון או גוף אחר כבר קבע לכם נכות בגלל אותה תאונה: את הפרוטוקולים וההחלטות.
תחום המומחיות: מומחה לכל פגיעה
בית המשפט ממנה מומחה לפי התחומים שבהם יש ראשית ראיה. נפגע עם שבר בכתף ופגיעה בעצב יכול לקבל גם אורתופד וגם נוירולוג, ונפגע שפיתח פוסט טראומה עשוי לקבל גם פסיכיאטר. התקנות מגדירות "מומחה" באופן רחב: "רופא או מי שעוסק כמומחה בנושא רפואי, לרבות בנושא דרכי שיקומו של נפגע"[2]. כלומר, מינוי יכול לעסוק גם בשאלות של שיקום, ולא רק באחוזים.
בחירת התחומים היא החלטה טקטית. כל מומחה נוסף מאריך את ההליך ומייקר אותו, ומבטח עשוי לטעון שהתלונה בתחום מסוים לא נתמכת במסמכים. מנגד, תחום שלא התבקש בו מינוי לא ייבחן, ונכות שלא נקבעה לא תפוצה. בצליפת שוט, למשל, הפגיעה העיקרית היא בדרך כלל אורתופדית, אבל אם הופיעו נימול בידיים או כאבי ראש קשים, ייתכן שצריך גם נוירולוג. על הצד הרפואי של פגיעות צוואר הרחבנו במאמר על פגיעה בצוואר וצליפת שוט.
אחרי המינוי: מסמכים, בדיקה וחוות הדעת
אחרי שבית המשפט מחליט על המינוי, הוא מורה לצדדים, או לאחד מהם, להפקיד פיקדון להבטחת שכר המומחה, ורק אחרי ההפקדה נשלחת למומחה הודעה על מינויו. מכאן מתחיל לוח זמנים שקבוע בתקנות[2]:
- 15 ימים – מיום ההודעה על המינוי, הנפגע מעביר למומחה ולצדדים את כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למחלוקת (תקנה 8(א)).
- 45 ימים – מקבלת המסמכים, כל צד אחר רשאי להעביר למומחה מסמכים רפואיים שהנפגע לא העביר (תקנה 8(ב)). כאן המבטח מוסיף, למשל, תיק רפואי מלפני התאונה.
- בדיקה – המומחה רשאי לזמן את הנפגע לבדיקה ולדרוש רשומות רפואיות מכל אדם או מוסד (תקנה 9). מי שמתנגד לדרישה, למשל כי לדעתו בדיקה מסוימת מסכנת את בריאותו, יכול לבקש מבית המשפט לבטל אותה בתוך 7 ימים (תקנה 10).
- 30 ימים – מהיום שבו קיבל את כל המסמכים ותוצאות הבדיקות, המומחה מגיש את חוות הדעת, ומצרף לה בקשה לקביעת שכרו (תקנה 15(א)).
כדאי להתייחס לשלב הזה ברצינות. נפגע שלא מעביר מסמכים, או שלא מתייצב לבדיקה בלי הצדק סביר, מסתכן בכך שבית המשפט ימחק את כתב התביעה שלו, לפי תקנה 13. ובבדיקה עצמה, כמו בכל בדיקה רפואית לצורך קביעת נכות, חשוב לתאר את המצב כפי שהוא, בלי להגזים ובלי להמעיט.
כשלא מסכימים עם המומחה: שאלות הבהרה, חקירה ומומחה נוסף
נניח שגבר בן 45 נפגע מאחור ברמזור, וסובל מאז מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר. לפני הגשת התביעה, המבטח הציע סכום נמוך והסביר שלפי הערכת הרופא שלו לא נשארה לו נכות, כלומר 0%. בתביעה מונה אורתופד מטעם בית המשפט, שמצא הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי וקבע לו 10% נכות. המספר הזה לא נשלף מהאוויר: בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי לנפגעי עבודה, הגבלת תנועות קלה בעמוד השדרה הצווארי מזכה ב-10%, בינונית ב-20% וקשה ב-30%[4].
עכשיו לשני הצדדים יש כלים לתקוף את חוות הדעת. סעיף 6א(ב)(2) לחוק מאפשר לכל צד להפנות למומחה שאלות הבהרה בכתב[1], ותקנה 15(ב) קובעת את המועדים: 30 ימים מקבלת חוות הדעת לשלוח את השאלות, ו-15 ימים למומחה להשיב בכתב[2]. הנפגע מהדוגמה יכול לשאול, למשל, אם המומחה מדד את טווח התנועה במעלות, למה ההגבלה סווגה כקלה ולא כבינונית, ואם התחשב בתיעוד של הטיפולים בפיזיותרפיה. המבטח, מצדו, ישאל כנראה על ממצאים ניווניים בהדמיה ועל תלונות בצוואר מלפני התאונה.
אם התשובות לא מספקות, אפשר לבקש לזמן את המומחה לחקירה בבית המשפט. לפי תקנה 15(ג), הבקשה צריכה להיות מוגשת 45 ימים לפני המועד שנקבע לתחילת שמיעת הראיות, או בתוך 7 ימים מקבלת ההודעה על המועד, לפי המאוחר[2]. מי שמפספס את המועדים לשאלות ההבהרה ולחקירה עלול להישאר עם חוות דעת שלא נבחנה, וזו לרוב תהיה נקודת המוצא לפסק הדין.
ומה לגבי "מומחה נוסף"? יש כאן כמה מסלולים שונים. הראשון, הבאת עדות של מומחה מטעם צד, אפשרי רק ברשות בית המשפט ו"מטעמים מיוחדים שיירשמו"[1], וזה חריג. השני, כשהמומחה לא מתפקד: לפי תקנה 17, אם נבצר ממנו לפעול או שלא ביצע את המוטל עליו בזמן סביר, בית המשפט רשאי למנות מומחה אחר תחתיו. השלישי, תקנה 14 מאפשרת לבית המשפט לתת למומחה הוראות בכל עת, למשל לבדוק שוב את הנפגע או להתייחס למסמך מסוים[2]. והרביעי, מינוי של מומחה בתחום אחר, אם התברר שיש פגיעה שלא נבחנה ויש לה ראשית ראיה. מי שפשוט לא מרוצה מהתוצאה לא יקבל, בדרך כלל, מומחה חדש באותו תחום. הדרך לשנות את התוצאה עוברת בשאלות ההבהרה ובחקירה.
💡 טיפ מקצועי: איך לנסח שאלות הבהרה שעובדות
שאלת הבהרה טובה לא מתווכחת עם המומחה, אלא מפנה אותו לנתון שלא התייחס אליו. במקום "המומחה טעה בקביעת הנכות", עדיף לשאול: "האם עיינת בבדיקת ה-EMG מתאריך מסוים, שבה נמצאה פגיעה בשורש עצב צווארי? אם כן, מדוע לא נקבעה נכות לפי הסעיף המתאים?" שאלה כזו מחייבת את המומחה להתייחס לממצא, ותשובה שלא מתמודדת איתו היא בסיס טוב לחקירה. כדאי גם לשאול על הסעיף המדויק בתוספת לתקנות שלפיו נקבעה הנכות, ועל מה שהיה לפני התאונה ומה התאונה הוסיפה.
שכר המומחה: מי משלם
סעיף 6א(ב)(3) לחוק קובע שבית המשפט יקבע את שכר המומחה, "והוא ישולם בידי בעלי הדין או אחד מהם, כפי שיורה בית המשפט"[1]. התקנות מוסיפות שני שלבים. בתחילת הדרך, לפי תקנה 7(ב), בית המשפט מורה לצדדים או לאחד מהם להפקיד פיקדון להבטחת השכר, ובלי הפקדה המומחה לא מקבל הודעה על המינוי. בסוף הדרך, לפי תקנה 16, בית המשפט קובע את השכר ואת ההוצאות ואת אופן התשלום, ויכול להטיל גם את עלות הבדיקות שהמומחה ביקש[2].
החוק לא קובע שהנפגע הוא שמשלם. בפועל, בתביעות פלת"ד בתי המשפט מטילים לא פעם את הפיקדון על המבטח, אבל זו החלטה של בית המשפט בכל תיק, והיא יכולה להשתנות כשמדובר בכמה מומחים או בבקשה של צד אחד בלבד. מי שמבקש מומחה בתחום נוסף צריך לקחת בחשבון שייתכן שיחויב לשאת בעלותו. ובסוף ההליך, שכר המומחה הוא חלק מהוצאות המשפט שבית המשפט פוסק.
סעיף 6ב: כשביטוח לאומי כבר קבע נכות
תאונות דרכים רבות הן גם תאונות עבודה: נסיעה לעבודה, נהג חלוקה, איש מכירות בדרך ללקוח. במקרים כאלה הנפגע מגיע לוועדה רפואית של ביטוח לאומי, ולעיתים קרובות הוועדה קובעת לו אחוזי נכות עוד לפני שהתביעה נגד המבטח מגיעה לשלב הראיות. סעיף 6ב לחוק קובע שקביעת דרגת נכות "על פי כל דין", "בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים", שנעשתה "לפני שמיעת הראיות", תחייב גם בתביעה לפי חוק הפיצויים[1]. במקרה כזה לא ממנים מומחה באותו עניין, ותקנה 2 מגבילה את הבקשה למינוי לנכות "שעליה לא חל סעיף 6ב"[2].
הקביעה מחייבת את שני הצדדים. אם הוועדה קבעה 20%, המבטח לא יכול לבקש מומחה שיקבע 10%, והנפגע לא יכול לבקש מומחה שיקבע 30%. לכן ההליך בביטוח לאומי, כולל הערר על הוועדה, הוא בפועל גם ההליך שקובע את אחוזי הנכות בתביעה נגד המבטח. מי שמוותר על ערר או מגיש אותו ברישול, עלול לגלות אחר כך שהוויתור עולה לו גם בתביעת הפיצויים. על המועדים והנימוקים בערר הרחבנו במאמר על ערר על ועדה רפואית. חשוב לזכור שבביטוח לאומי אותם אחוזים מתורגמים לכסף בשיטה אחרת לגמרי, עם מדרגות של מענק וקצבה, ולכן אותו אחוז נכות יכול להוביל לסכומים שונים מאוד בשני ההליכים.
מתי הקביעה לא מחייבת
מלשון הסעיף עולים כמה מצבים שבהם הקביעה לא תחייב, או לא תחייב במלואה:
- הקביעה הגיעה אחרי תחילת שמיעת הראיות – הסעיף חל רק על קביעה שנעשתה לפני כן.
- הקביעה לא עוסקת באותה פגיעה – אם הוועדה דנה רק בברך, והנפגע טוען גם לפגיעה נפשית שלא נבחנה, אפשר לבקש מינוי מומחה לפגיעה הנפשית. גם קביעה שלא מפרידה בין התאונה לבין מצבים אחרים, כמו בחלק מהקביעות בנכות כללית, מעוררת שאלה אם היא בכלל "בשל הפגיעה באותה תאונה".
- בית המשפט התיר ראיות לסתור – זה החריג שבסעיף עצמו, והוא מצומצם מאוד.
על החריג השלישי יש פסיקה של בית המשפט העליון. ברע"א 7127/12 (בן חמו נ' כלל) נקבע שבקשה להביא ראיות לסתור תתקבל רק במקרים יוצאי דופן, ובעיקר כשנגרם לנפגע עיוות דין בגלל ההתנהלות של הוועדה שקבעה את נכותו. ברע"א 6858/13 (פלוני נ' פלוני, 20.10.2013), שבו ועדה של ביטוח לאומי קבעה לנפגע 100% נכות, העליון הוסיף שאותו עיקרון חל גם כדי להגן על הנתבע מפני עיוות דין, והשאיר על כנה החלטה שהתירה לנתבעים ראיות לסתור, כשהיו סימני שאלה על הנסיבות ועל הקשר הסיבתי שאולי לא היו לפני הוועדות[5]. אם בית המשפט מתיר ראיות לסתור ומחליט למנות מומחה, תקנה 19 קובעת שתקנות המומחים יחולו בשינויים המחויבים[2].
תאונה שהיא גם תאונת עבודה מעוררת עוד שאלה: הקצבאות של ביטוח לאומי מנוכות מהפיצוי של המבטח. על הכפל בין שני המסלולים ועל הניכוי הרחבנו במאמר על תאונת דרכים בדרך לעבודה: פלת"ד מול ביטוח לאומי.
נכות רפואית מול נכות תפקודית
המומחה קובע נכות רפואית: אחוז שמבטא את הליקוי בגוף, לפי רשימת ליקויים קבועה. תקנות חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון קובעות שאחוזי הנכות לצורך הפיצוי יהיו "כפי שנקבעו בהתאם למבחנים" שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956[3]. אותה תוספת, שמכונה לעיתים "ספר הליקויים" או ספר המבחנים, משמשת את הוועדות של ביטוח לאומי. לפי תקנה 11 לתקנות האלה, דרגת הנכות נקבעת באחוז שנקוב לצד כל ליקוי בתוספת. כשיש כמה ליקויים, הם לא מתחברים בחיבור פשוט, אלא בחישוב משוקלל: הליקוי הגבוה נספר במלואו, והבא אחריו מחושב רק מתוך מה שנשאר עד 100%. ליקוי שלא מופיע בתוספת נקבע, לפי תקנה 14, לפי הליקוי הדומה לו ביותר[4].
הנכות התפקודית היא שאלה אחרת: עד כמה הפגיעה משפיעה בפועל על היכולת של הנפגע לעבוד ולתפקד. את זה לא קובע המומחה אלא בית המשפט, על סמך כל הראיות: המקצוע, הגיל, ההשכלה, מה קרה לשכר אחרי התאונה, וחוות הדעת הרפואית כנקודת מוצא. בפסיקה נקבע, בין השאר בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, שבהיעדר נתונים אחרים אפשר להניח שכושר ההשתכרות נפגע בשיעור הנכות הרפואית, אבל זו חזקה שאפשר לסתור לשני הכיוונים[6].
ההבדל יכול להיות גדול. 10% נכות בגלל הגבלה באצבע של יד ימין יכולים להיות זניחים מבחינה תפקודית לעובד משרד, ולגרום לנגר או למוזיקאי לאבד חלק גדול מכושר העבודה. ולהפך: נפגע שחזר לאותה עבודה ולאותו שכר עשוי לשמוע שהנכות התפקודית שלו נמוכה מהרפואית, ושהפסד ההשתכרות העתידי שלו צריך להיות מוערך בסכום גלובלי ולא לפי אחוזים.
מכאן שאחוזי הנכות משפיעים על ראשי הנזק בדרכים שונות:
| ראש הנזק | איך אחוזי הנכות משפיעים |
|---|---|
| כאב וסבל | ישירות, לפי נוסחה: אחוז אחד מהסכום המקסימלי לכל אחוז נכות רפואית |
| הפסד השתכרות בעבר | כמעט לא: מחושב לפי ההפסד שהיה בפועל, לפי תלושים ואישורים |
| הפסד כושר השתכרות בעתיד | דרך הנכות התפקודית שבית המשפט קובע, עם תקרה של פי 3 מהשכר הממוצע במשק |
| עזרת הזולת והוצאות עתידיות | בעקיפין: לפי הצרכים שהמומחה מתאר ושהנפגע מוכיח, ולא לפי האחוז עצמו |
כמה שווים 15 אחוזי נכות: הנוסחה בתקנות
הפיצוי על כאב וסבל בתאונת דרכים לא נקבע לפי התרשמות של שופט, אלא לפי נוסחה. תקנה 2(א) לתקנות חישוב הפיצויים קובעת שני רכיבים: אחוז אחד מהסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות, ועוד שני פרומיל, כלומר 0.2%, מהסכום המקסימלי לכל יום אשפוז בגלל התאונה. תקנה 3 מוסיפה שלמי שמלאו לו 30 ביום התאונה, רכיב הנכות מוקטן באחוז אחד לכל שנה מעל גיל 30[3].
נניח שנפגעת בת 45 אושפזה שלושה ימים, ובסוף ההליך נקבעו לה 15% נכות רפואית לצמיתות:
- רכיב הנכות – 15 אחוזי נכות כפול 1% = 15% מהסכום המקסימלי.
- הפחתת גיל – היא בת 45, כלומר 15 שנה מעל גיל 30, ולכן רכיב הנכות מוקטן ב-15%: 15% כפול 0.85 = 12.75% מהסכום המקסימלי.
- ימי אשפוז – 3 ימים כפול 0.2% = 0.6% מהסכום המקסימלי.
- סך הכל – 12.75% ועוד 0.6% = 13.35% מהסכום המקסימלי.
אילו הייתה בת 28 ביום התאונה, לא הייתה הפחתת גיל, והפיצוי היה 15.6% מהסכום המקסימלי. ואילו לא נקבעה לה נכות בכלל ולא אושפזה, הפיצוי היה מוגבל ל-10% מהסכום המקסימלי לכל היותר, לפי תקנה 2(ב). הסכום המקסימלי עצמו צמוד למדד המחירים לצרכן, ולכן את התרגום לשקלים צריך לעשות לפי הסכום המעודכן ביום החישוב. חשוב לזכור שזה רק ראש נזק אחד. בתיק של נפגעת שעבדה ונפגעה ביכולת שלה להמשיך באותה עבודה, הפסד ההשתכרות העתידי יכול להיות גבוה בהרבה מהפיצוי על כאב וסבל.
הדוגמה גם מראה למה כל אחוז חשוב. בנוסחה הזו, כל אחוז נכות רפואית שווה כמעט אחוז נוסף מהסכום המקסימלי, ולכן ההבדל בין 10% ל-15% בחוות הדעת, שנוצר לפעמים מסיווג של הגבלה כ"קלה" או "בינונית" או מליקוי נוסף שהמומחה לא בחן, מתורגם ישירות לכסף.
שאלות ותשובות
אפשר להגיש לבית המשפט חוות דעת של רופא פרטי בתביעת תאונת דרכים?
לא. לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותקנות המומחים, בית המשפט ממנה מומחה רפואי, והצדדים לא מגישים חוות דעת רפואיות משלהם, גם לא למומחה שמונה. עדות של מומחה מטעם צד אפשרית רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים. מה שכן מעבירים למומחה הם המסמכים מהטיפול הרפואי.
מה צריך כדי שבית המשפט ימנה מומחה רפואי?
לצרף לכתב התביעה בקשה למינוי, תצהיר, כתב ויתור על סודיות רפואית וסיכומי אשפוז. מי שלא אושפז, או שטוען לפגיעה שלא מופיעה בסיכומים, צריך לצרף מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי ויש בו ראיה לפגיעה. זו ראשית הראיה, ובלעדיה קשה לקבל מינוי באותו תחום.
ביטוח לאומי קבע לי אחוזי נכות. זה מחייב גם בתביעה נגד חברת הביטוח?
בדרך כלל כן. לפי סעיף 6ב, קביעה של דרגת נכות לפי דין אחר, בשל הפגיעה מאותה תאונה ולפני שמיעת הראיות, מחייבת גם בתביעה לפי חוק הפיצויים. בית המשפט יכול להתיר ראיות לסתור רק מטעמים מיוחדים, ולפי הפסיקה זה קורה במקרים יוצאי דופן.
כמה פיצוי מקבלים על 15 אחוז נכות בתאונת דרכים?
על כאב וסבל: 15% מהסכום המקסימלי שבחוק, פחות אחוז אחד מרכיב הנכות לכל שנה מעל גיל 30, ועוד 0.2% מהסכום המקסימלי לכל יום אשפוז. לנפגעת בת 45 שאושפזה שלושה ימים זה 13.35% מהסכום המקסימלי, שצמוד למדד. הפסד ההשתכרות מחושב בנפרד, לפי הנכות התפקודית.
איך עורך דין עוזר בשלב המומחים
בתביעת תאונת דרכים, שלב המומחים הוא לרוב השלב שבו נקבע רוב הפיצוי. ההחלטות שמתקבלות בו נראות טכניות: אילו מסמכים לצרף, באילו תחומים לבקש מינוי, אילו מסמכים להעביר למומחה, איך לנסח שאלות הבהרה ומתי לבקש חקירה. אבל לכל אחת מהן יש מועד קבוע בתקנות, ולעיתים אין דרך לתקן אותה אחר כך. כשיש גם הליך בביטוח לאומי, צריך לתאם בין שני ההליכים, כי מה שנקבע בוועדה עשוי לחייב גם מול המבטח.
במשרד בוים & תומא אנחנו בונים את התיק הרפואי מהשבועות הראשונים, בוחרים את תחומי המומחיות לפי התיעוד, מלווים את הנפגע לקראת הבדיקה אצל המומחה, מנסחים שאלות הבהרה וחוקרים את המומחה כשצריך. כשהתאונה היא גם תאונת עבודה, אנחנו מטפלים גם בוועדות של ביטוח לאומי, מתוך הבנה שהאחוזים שייקבעו שם ילוו את התיק עד סופו.
המאמר עודכן לאחרונה: 18.11.2026 ומשקף את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, את תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, את תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ואת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בנוסחם העדכני. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי ואינו תחליף לבחינת המקרה הפרטני.
מחכים למינוי מומחה, או קיבלתם חוות דעת שלא משקפת את המצב?
נבדוק את התיעוד הרפואי, נבקש מינוי בתחומים הנכונים ונעמוד על הזכויות שלכם מול המומחה ומול המבטח. ייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653, או דרך טופס יצירת הקשר.
מקורות שצוטטו במאמר (6)
- [1] חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, סעיפים 6א ו-6ב – ויקיטקסט · Source Score: 25
- [2] תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, תקנות 1-19 – המוסד לביטוח לאומי, מאגר החקיקה · Source Score: 24
- [3] תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, תקנות 2-3 – ויקיטקסט · Source Score: 25
- [4] תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, תקנות 11 ו-14 ופרט 37 לתוספת – ויקיטקסט · Source Score: 24
- [5] רע"א 6858/13 פלוני ואח' נ' פלוני ואח' (20.10.2013), בהסתמך על רע"א 7127/12 בן חמו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (30.12.2012) – בית המשפט העליון, פורסם במאגרים המשפטיים · Source Score: 21
- [6] ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8.6.1995) – בית המשפט העליון, פורסם במאגרים המשפטיים · Source Score: 19
מילון מושגים
רופא, או מי שעוסק כמומחה בנושא רפואי או בשיקום, שבית המשפט ממנה לפי תקנות המומחים כדי לחוות דעה על הנכות הרפואית של הנפגע.
מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי ויש בו ראיה לפגיעה בתחום מסוים (תקנה 2(ב)). בלעדיו קשה לקבל מינוי של מומחה באותו תחום.
שאלות בכתב שכל צד רשאי להפנות למומחה על חוות דעתו, בתוך 30 ימים מקבלתה. המומחה משיב בכתב בתוך 15 ימים.
אחוז שמבטא את הליקוי בגוף, לפי המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי לנפגעי עבודה. ממנה מחושב הפיצוי על כאב וסבל.
מידת הפגיעה ביכולת לעבוד ולתפקד בפועל. בית המשפט קובע אותה לפי כל הראיות, והיא משפיעה על הפסד כושר ההשתכרות.
היתר חריג שבית המשפט נותן לפי סעיף 6ב, מטעמים מיוחדים, להתמודד עם קביעת נכות של גוף אחר כמו ביטוח לאומי, שאחרת מחייבת.
תקרת הפיצוי על נזק שאינו נזק ממון לפי סעיף 4 לחוק, צמודה למדד. כל אחוז נכות רפואית שווה אחוז אחד ממנה, לפני הפחתת הגיל.










