נפילה במדרכה או בכביש: תביעה נגד העירייה

תוכן עניינים

נפילה על מרצפת שבורה, בור בכביש או מכסה ביוב שזז היא מהתאונות השכיחות ביותר במרחב העירוני, ורוב הנפגעים פשוט קמים, הולכים לחדר המיון ומניחים שזה "מזל רע". מה שרובם לא יודעים הוא שהשעות הראשונות אחרי הנפילה קובעות אם תהיה להם תביעה בכלל. המפגע מתוקן לפעמים תוך ימים, ובלי צילום עם קנה מידה, מיקום מדויק ודיווח למוקד העירוני, נשארת רק המילה של הנפגע מול טענת העירייה ש"המדרכה הייתה תקינה". מנגד, לא כל מעידה ברחוב מזכה בפיצוי: בתי המשפט מבחינים בין מפגע של ממש לבין אי-ישרות רגילה של מדרכה. המדריך מסביר מתי העירייה אחראית לנפילה, מי עוד יכול להיות אחראי, מה צריך לתעד ולמי לשלוח הודעה, ואיך נלחמים בטענה שהמפגע "היה גלוי".

עיקרי הדברים

  • ✓ העירייה אחראית לתחזוקת הרחובות – סעיף 235 לפקודת העיריות מחייב אותה לדאוג לתיקון הרחוב ולמנוע ולהסיר מכשולים, והמדרכה היא חלק מהרחוב
  • ✓ לא כל הפרש גובה הוא רשלנות – הפסיקה דוחה תביעות על אי-ישרות קטנה ורגילה, ומטילה אחריות על מפגע מהותי, פתאומי או ממושך
  • ✓ התיעוד קובע את התיק – צילום עם קנה מידה, מיקום מדויק, דיווח ל-106, עדים ותיאור נכון בחדר המיון, לפני שהמפגע מתוקן
  • ✓ אשם תורם מפחית ולא מבטל – הטענה שהמפגע היה גלוי עלולה להקטין את הפיצוי, אבל לא לשלול את התביעה

 

מרצפת שבורה, פרק יד שבור: איך זה מתחיל

נניח שאישה בת 58 יוצאת בבוקר חורפי מהבית לכיוון תחנת האוטובוס. כמה מטרים מהפינה, באזור שבו שורשי עץ הרימו את הריצוף, קצה של מרצפת שבורה בולט מעל המרצפות שסביבו. היא נתקלת בו, נופלת קדימה ובולמת את הנפילה בידיים. בחדר המיון מתגלה שבר בפרק כף היד, ואחרי כמה ימים מתברר שנדרש ניתוח וקיבוע בפלטה. ששה שבועות בגבס, פיזיותרפיה, היעדרות מהעבודה, ובסוף טווח תנועה מוגבל ביד הדומיננטית.

בשיחה הראשונה שלה עם עורך דין עולות שתי שאלות. הראשונה: האם בכלל אפשר לתבוע את העירייה על נפילה ברחוב, או ש"כולם נופלים לפעמים". השנייה, שמתבררת כחשובה יותר: מה נשאר בידיה כדי להוכיח שהמרצפת הייתה שבורה. אם היא, או בן משפחה, חזרו למקום באותו יום וצילמו את המפגע עם סרגל, התיק נבנה על קרקע מוצקה. אם עברו שבועיים, והעירייה בינתיים יישרה את המדרכה, המשימה קשה בהרבה.

במאמר נעבור על שתי השאלות: מתי העירייה חבה בפיצוי, ואיך מוכיחים את זה.

 

למה העירייה אחראית למדרכה, ועד איפה

תביעה על נפילה ברחוב היא ככלל תביעת רשלנות לפי פקודת הנזיקין. סעיף 35 מגדיר התרשלות כמעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או מחדל של מה שאדם סביר ונבון היה עושה, וקובע שמי שגרם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. סעיף 36 מוסיף שהחובה הזו קיימת כלפי כל אדם שאדם סביר היה צריך לצפות שעלול להיפגע[1]. הולך רגל ברחוב עירוני הוא בדיוק האדם שהעירייה צריכה לצפות שיעבור במקום.

לצד העיקרון הכללי יש הוראה ספציפית. סעיף 235 לפקודת העיריות קובע שבעניין רחובות העירייה תפקח על הבנייה של כל רחוב, "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט", ו"תמנע ותסיר מכשולים" ברחוב. סעיף 1 לפקודה מגדיר מדרכה כ"חלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל", כולל אבני שפה, מדרגות וקירות תומכים[2]. כלומר, תחזוקת המדרכה והכביש היא חובה שהחוק מטיל על העירייה, ולא רק שירות שהיא בוחרת לתת.

לא כל מרצפת בולטת היא רשלנות

החובה של העירייה אינה אחריות מוחלטת. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש קבע בית המשפט העליון שחובת זהירות קונקרטית מוטלת רק על סיכון בלתי סביר. סיכונים רגילים, שהם חלק מהחיים בחברה ושאנשים מתמודדים איתם בעצמם, לא מטילים אחריות על מי שאחראי למקום[3]. ההלכה הזו מופעלת שוב ושוב בתביעות נגד עיריות.

כך, בת"א 42664-08 מלצר נ' עיריית תל אביב-יפו דחה בית משפט השלום תביעה של הולכת רגל שנתקלה במרצפת, אחרי שבעלה מדד הפרשי גובה של כ-1.8 עד 2 ס"מ בין המרצפות. בית המשפט קבע שהפרשי גובה כאלה הם תוצאה טבעית של תנאי השטח, מזג האוויר והבלאי, ושההחלטה מתי לשפץ מדרכה שלמה היא עניין של שיקול דעת והקצאת משאבים של הרשות. באותו פסק דין נקבע גם שהעובדה שהעירייה שיפצה את המדרכה אחרי התאונה היא תחזוקה שוטפת ולא הודאה באחריות[4]. ברוח דומה, בע"א (מחוזי) 4344/97 כהן נ' עיריית רמת גן נדחתה תביעה על מרצפות שבלטו כחצי עובי מרצפה, בנימוק שציבור המשתמשים יודע שמדרכה אינה ישרה לחלוטין[5].

מנגד, בע"א (מחוזי ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח נ' משולם קבע בית המשפט המחוזי, בדעת רוב, שסדק במדרכה שיצר הפרש גובה פתאומי, באזור שלא היה מואר, הוא מפגע מהותי שהעירייה אחראית לו[6]. השאלה בתביעה נגד העירייה איננה אם נפלתם, אלא אם המפגע חרג מאי-הישרות הרגילה של מדרכה והיה סיכון שעירייה סבירה הייתה מאתרת ומתקנת.

מה מבדיל מפגע של ממש מ"סיכון רגיל"

אין בחוק מספר קסם של סנטימטרים, והפסיקה בערכאות הנמוכות אינה אחידה. בפועל, בית המשפט שוקל כמה שאלות יחד:

  • גודל ואופי המפגע – בור, מרצפת חסרה, מכסה שקע, ברזל בולט או אבן שפה שבורה שונים מהפרש גובה קטן ואחיד בין מרצפות.
  • פתאומיות – הפרש גובה חד במקום שבו הולך רגל לא מצפה לו מסוכן יותר משיפוע הדרגתי.
  • מיקום ועומס – מעבר חצייה, יציאה מתחנת אוטובוס או כניסה לבית ספר אינם כמו פינה צדדית.
  • תאורה – מפגע שאינו נראה בחושך מחייב תשומת לב רבה יותר.
  • משך הזמן וידיעת העירייה – מפגע שקיים חודשים, שתושבים כבר דיווחו עליו למוקד, או ששורשי עץ מרימים במקום שוב ושוב, מחזק מאוד את הטענה שעירייה סבירה הייתה צריכה לתקן.

הנקודה האחרונה חשובה במיוחד. עירייה לא יכולה לבדוק כל מטר מרובע בכל רגע, ולכן היא תטען שלא ידעה ולא יכלה לדעת. דיווחים קודמים למוקד העירוני, תלונות של שכנים, או צילומים ישנים (למשל מ-Street View) שמראים שהמפגע קיים זמן רב, הם לעיתים הראיה שמכריעה.

"הדבר מעיד על עצמו": למה הכלל הזה בדרך כלל לא עוזר בנפילה ברחוב

סעיף 41 לפקודת הנזיקין מעביר לנתבע את נטל ההוכחה שלא התרשל, אבל רק בשלושה תנאים מצטברים: לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, הנזק נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע, והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה[1]. בנפילה על מרצפת שבורה, הנפגע בדרך כלל יודע בדיוק במה נתקל, ולכן התנאי הראשון לא מתקיים. המשמעות המעשית: הנטל להוכיח את המפגע ואת חומרתו נשאר ככלל על הנפגע, וזו עוד סיבה לכך שהתיעוד כל כך חשוב.

 

לא רק העירייה: חברות תשתית, קבלנים ובעלי נכסים

לא כל מפגע ברחוב נוצר בגלל הזנחה של העירייה. מכסה של תא ביוב, מים, חשמל או תקשורת שזז או שקע, תעלה שנחפרה ולא כוסתה כראוי, או ריצוף שהוחזר בצורה רשלנית אחרי עבודות, יכולים להיות באחריות הגוף שביצע את העבודה או שהמתקן שלו. בערים רבות מערכות המים והביוב מנוהלות בידי תאגיד מים וביוב, ולא בידי העירייה עצמה. גם מי שמבצע עבודות ברחוב חייב לגדר ולסמן את אזור העבודה, ופקודת העיריות מחייבת את העירייה לנקוט "אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות" בשעת בנייה או תיקון של רחובות[2].

העירייה תנסה לפעמים להפנות אצבע לקבלן שביצע את העבודה בשבילה. סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע אמנם שמי שמזמין עבודה מקבלן עצמאי לא אחראי ככלל לעוולה של הקבלן, אבל אחד החריגים הוא מצב שבו המזמין "היה אחראי מכוח חיקוק" לעשיית המעשה שמסר לקבלן[1]. מכיוון שחובת התחזוקה של הרחוב מוטלת על העירייה בחוק, יש בסיס טוב לטעון שהיא אינה יכולה להתנער ממנה רק משום שמסרה את הביצוע לקבלן.

במקרים רבים נכון לתבוע כמה נתבעים יחד. כשכמה גורמים אחראים לאותו נזק, הם "מעוולים יחד" שאפשר לתבוע יחד ולחוד, והם יכולים להתחשבן ביניהם על חלוקת האחריות (סעיפים 11 ו-84 לפקודה)[1]. דווח, למשל, על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 70321-10-18) בעניין אישה שנפלה במדרגות שהובילו מבניין מגורים למדרכה ציבורית בגבעתיים. המדרגות היו ברוחב לא תקני ובלי מעקה בצד אחד. ועד הבית נמצא אחראי עיקרי, כי המדרגות היו בשטח הבניין, אבל גם העירייה חויבה, בשל חובתה לפקח על מעבר פתוח שהציבור משתמש בו. האחריות חולקה 80% לוועד ו-20% לעירייה, והתובעת נמצאה אחראית ל-25% בשל אשם תורם[8].

המסקנה המעשית: לפני שמגישים תביעה צריך לברר של מי המתקן או הקטע שבו נפלתם, ולא להניח שזו בהכרח העירייה. גבול בין מדרכה ציבורית לחזית של חנות, מכסה עם סמל של חברת תשתית, או עבודות שמתנהלות בצד, הם כולם רמזים.

✅ צ'קליסט: מה לתעד אחרי נפילה ברחוב, לפני שהמפגע מתוקן

  • צילום המפגע מקרוב, עם קנה מידה: סרגל, מטבע, מפתח או כף רגל ליד הבור או הבליטה, כדי שאפשר יהיה להעריך את הגובה והעומק
  • צילום מרחוק שמראה את המיקום: בית קרוב עם מספר, חנות, עמוד תאורה או צומת, וגם את הסביבה כפי שהולך רגל רואה אותה
  • מיקום מדויק: כתובת, צד הרחוב, ואם אפשר נקודת GPS מהטלפון
  • אם הנפילה הייתה בערב: צילום של תנאי התאורה בשעה דומה
  • דיווח למוקד העירוני 106, ושמירת מספר הפנייה או צילום מסך של הדיווח באפליקציה
  • שמות ומספרי טלפון של עדים, כולל מי שעזר לכם לקום
  • תיאור מדויק בחדר המיון: "נתקלתי במרצפת שבורה במדרכה ברחוב…" ולא רק "נפלתי"
  • הנעליים שנעלתם: לשמור אותן, ולצלם את הסוליות

 

הודעה לעירייה: מה חובה ומה רק כדאי

אחת השאלות הנפוצות היא אם צריך לשלוח לעירייה הודעה תוך מועד מסוים, אחרת התביעה אבודה. לא מצאנו בפקודת העיריות או בפקודת הנזיקין חובה כללית למסור לעירייה הודעה מוקדמת כתנאי להגשת תביעת נזיקין על נזק גוף. ההוראות בפקודת העיריות שקובעות מועדים קצרים להגשת תובענה נגד העירייה עוסקות בעניינים אחרים, כמו תפיסת טובין ועיקולים לגביית ארנונה[2]. אין בחוק מועד חובה למכתב לעירייה לפני תביעת נזיקין על נפילה, אבל דיווח מיידי ומכתב דרישה מוקדם הם ראיות שקשה לבנות את התיק בלעדיהן.

הסיבה פשוטה: הדיווח ל-106 ביום התאונה מתעד שהמפגע היה קיים באותו יום ובאותו מקום. מכתב מסודר לעירייה, שמתאר את התאונה ומבקש לשמור ראיות, כמו רישומי המוקד, דיווחים קודמים על אותו מקום ותיעוד עבודות תחזוקה, מקשה עליה לטעון בהמשך שלא ידעה דבר. מומלץ שהמכתב ייכתב בזהירות ובלי פרטים רפואיים מיותרים, ואם אפשר אחרי התייעצות. בכל מקרה, כדאי לבדוק את אתר הרשות שבה נפלתם: לחלק מהרשויות יש נוהל או טופס לפניות בעניין נזקים.

המבטח של העירייה

רשויות מקומיות מבטחות את עצמן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, אבל לא תמיד המבטח הוא שמטפל בפנייה שלכם. פוליסות של עיריות כוללות לעיתים קרובות השתתפות עצמית גבוהה. לדוגמה, במסמכי מכרז הביטוח של עיריית קריית אונו לשנת 2026 צוינה השתתפות עצמית של כ-159 אלף ש"ח לתובע בביטוח צד שלישי, ומבטח שהשתתף במכרז ביקש לקבוע שלא יטפל בתביעות שמוערכות מתחת לסכום הזה[10]. המשמעות היא שבתביעות רבות, העירייה עצמה, או חברה לניהול תביעות מטעמה, היא שתבחן את הפנייה. כשמוגשת תביעה לבית המשפט, מקובל לצרף גם את המבטח כנתבע.

בשלב הזה עשוי להתקשר אליכם חוקר או שמאי מטעם העירייה או המבטח. מותר לכם לבקש שהשיחה תתואם דרך עורך הדין, ולא חייבים למסור הצהרה מוקלטת או חתומה במקום.

⚠️ שלוש טענות שהעירייה תעלה כמעט בכל תיק, ואיך מתכוננים

  • "לא הוכח שהנפילה הייתה שם" – גרסאות שונות בחדר המיון, בביטוח לאומי ובכתב התביעה הן הסיבה הנפוצה לדחיית תביעות כאלה. תארו את המקום ואת המפגע באותן מילים בכל מסמך.
  • "המפגע היה זניח" – בלי קנה מידה בתמונה, בית המשפט לא יכול להעריך אם מדובר בבליטה של סנטימטר או של חמישה. תמונה בלי סרגל היא לפעמים ראיה לטובת הנתבעת.
  • "העירייה לא ידעה" – בקשו בהקדם את רישומי המוקד על המקום, ושאלו שכנים וחנויות אם דיווחו בעבר. לאחר תיקון המפגע, הראיות האלה הן לעיתים כל מה שנשאר.

 

אשם תורם: "המפגע היה גלוי"

גם כשנמצא שהעירייה התרשלה, היא תטען כמעט תמיד שהנפגע היה צריך להסתכל לאן הוא הולך. סעיף 68 לפקודת הנזיקין קובע שכשהנזק נגרם מקצתו באשם הנפגע ומקצתו באשם אחר, התביעה לא נכשלת, אלא הפיצויים מופחתים בשיעור שבית המשפט מוצא לנכון ולצודק לפי מידת האחריות של התובע[1].

השיעור משתנה מאוד בין תיקים. בע"א 5421/03 אבו גוש נ' עיריית ירושלים, שעסק במדרגה שבורה בגן ציבורי, הטיל בית המשפט המחוזי על העירייה אחריות, אבל קבע שהנפגע אחראי ל-60% מהנזק משום שהמפגע היה גלוי, ובית המשפט העליון לא התערב בחלוקה[7]. בפסק הדין מגבעתיים שתואר למעלה, האשם התורם נקבע ב-25%[8]. ככל שהמפגע גדול וגלוי יותר, קל יותר להוכיח שהעירייה התרשלה, אבל גם קל יותר לטעון שהנפגע היה צריך להבחין בו: לכן התיעוד צריך להראות גם איך המקום נראה מזווית ההליכה.

הגורמים שבתי המשפט בוחנים חוזרים על עצמם: האם הנפגע גר או עובד ברחוב ומכיר את המפגע; האם היה חושך; האם הולכי רגל אחרים, עגלות או רכבים חוסמים בפועל את שדה הראייה; האם הנפגע דיבר בטלפון או רץ; ואיזו הנעלה נעל. השאלה איננה אם הנפגע היה זהיר באופן מושלם, אלא אם הולך רגל סביר במצבו היה מבחין במפגע ונמנע ממנו.

 

נפילה בדרך לעבודה, וביטוח לאומי

אם נפלתם בזמן הליכה מהבית לעבודה או מהעבודה הביתה, ייתכן שזו גם תאונת עבודה. סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע שתאונה נחשבת לתאונת עבודה גם כשאירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או מהעבודה למעונו, ועקב הנסיעה או ההליכה[9]. במקרה כזה אפשר לתבוע מביטוח לאומי דמי פגיעה ונכות מעבודה, בלי להוכיח אשמה של אף אחד, ובמקביל לתבוע את העירייה על מה שביטוח לאומי לא מכסה. נפילה ברחוב בדרך לעבודה יכולה להיות גם תאונת עבודה בביטוח לאומי וגם עילה לתביעה נגד העירייה, ושני המסלולים מתנהלים במקביל. על הזכויות הכפולות בתאונה בדרך לעבודה, ועל ההבדלים כשמעורב רכב, הרחבנו במאמר על תאונת דרכים בדרך לעבודה.

שני דברים חשוב לדעת על השילוב. ראשית, מהפיצוי שתקבלו מהעירייה ינוכו ככלל הגמלאות שביטוח לאומי משלם בשל אותה פגיעה. שנית, לפי סעיף 328 לחוק, ביטוח לאומי רשאי לתבוע בעצמו מהעירייה את הגמלאות ששילם[9]. לכן גרסה אחידה מול ביטוח לאומי ומול העירייה היא לא רק עניין של אמינות, אלא של כל התיק.

נפילה בדרך למקלט בזמן אזעקה מעוררת שאלות נוספות, שבהן עסקנו בכתבה אפשר לתבוע עירייה על פציעה בדרך למקלט?.

 

מה אפשר לתבוע, ומה צריך כדי להוכיח את הנזק

תביעה נגד עירייה היא תביעת נזקי גוף רגילה, וראשי הנזק בה מוכרים: הפסדי שכר בעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת הזולת, וכאב וסבל. בדוגמה של שבר בפרק כף היד, השאלה הכספית המרכזית היא מה נשאר אחרי ההחלמה: הגבלה בתנועה, כאב, ירידה בכוח האחיזה, וההשפעה שלהם על העבודה ועל היום-יום.

את הנכות הרפואית מוכיחים בחוות דעת של מומחה. לפי תקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מי שרוצה להוכיח עניין שברפואה מצרף לכתב הטענות חוות דעת של מומחה[12]. בתביעות קטנות במיוחד, למשל חבלה שהחלימה בלי נכות, השיקול הוא אם עלות חוות הדעת מצדיקה את התביעה. לכן, עוד לפני שמשקיעים בחוות דעת, כדאי לבדוק שיש תיק אחריות טוב.

ולגבי זמנים: תביעת נזיקין מתיישנת ככלל אחרי שבע שנים מיום התאונה[11], אבל בתביעה על מפגע ברחוב המתנה ארוכה פוגעת בראיות הרבה לפני שהיא פוגעת במועד.

 

שאלות ותשובות

נפלתי בגלל מרצפת בולטת במדרכה. העירייה חייבת לפצות אותי?

לא אוטומטית. העירייה חייבת לתחזק את הרחוב ולהסיר מכשולים, אבל הפסיקה לא מטילה עליה אחריות לכל הפרש גובה קטן ורגיל בין מרצפות. צריך להראות שהמפגע היה משמעותי, פתאומי או ממושך, ושעירייה סבירה הייתה מאתרת ומתקנת אותו. צילום עם קנה מידה ודיווח למוקד הם הבסיס לכך.

חייבים לשלוח לעירייה הודעה תוך מועד מסוים לפני שתובעים?

לא מצאנו בחוק חובה כללית כזו לתביעת נזיקין על נזק גוף. עם זאת, מומלץ לדווח למוקד 106 ביום התאונה, ולשלוח בהקדם מכתב מסודר שמתאר את האירוע ומבקש לשמור את רישומי המוקד ואת התיעוד על המקום. אלה ראיות חשובות, וכדאי לבדוק גם אם לרשות יש נוהל פניות משלה.

המפגע היה בכביש שעבדה בו חברת תשתית. את מי תובעים?

לרוב את שתיהן. גם הגוף שביצע את העבודה, או שהמתקן שלו, וגם העירייה, שחובת התחזוקה של הרחוב מוטלת עליה בחוק, עשויים להיות אחראים. כשיש כמה אחראים אפשר לתבוע אותם יחד, והם מתחשבנים ביניהם על חלוקת האחריות.

נפלתי בדרך לעבודה. זו תאונת עבודה?

ייתכן שכן. לפי סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, תאונה בזמן הליכה מהבית לעבודה או ממנה הביתה יכולה להיות מוכרת כתאונת עבודה. אז אפשר לקבל גמלאות מביטוח לאומי ובמקביל לתבוע את העירייה, כשמהפיצוי מנוכות ככלל הגמלאות.

 

איך עורך דין עוזר בתביעה נגד העירייה על נפילה

תיקי נפילה ברחוב מוכרעים לרוב בשאלה עובדתית אחת: איך נראה המפגע ביום התאונה, וממתי הוא קיים. העירייה תטען שהמדרכה תקינה, שהמפגע זניח, שלא ידעה עליו, ושהנפגע לא הסתכל. התפקיד שלנו הוא לאסוף מוקדם ככל האפשר את התמונות, רישומי המוקד, הדיווחים הקודמים והעדויות, לברר אם האחריות היא של העירייה, של חברת תשתית, של קבלן או של בעל נכס, ולבנות גרסה אחידה מול כל הגורמים, כולל ביטוח לאומי.

במשרד בוים & תומא אנחנו בודקים את התיעוד, מעריכים אם המפגע עובר את הרף שהפסיקה דורשת, ומלווים את התביעה מול העירייה והמבטח שלה. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי חוות דעת רפואית, ואי אפשר להבטיח מראש את התוצאה.

המאמר עודכן לאחרונה: 18.11.2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא הוא מידע כללי, אינו ייעוץ משפטי, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולפי חוות דעת של מומחה רפואי.

נפלתם במדרכה או בכביש ונפגעתם?

נבדוק את התמונות, את הדיווח לעירייה ואת המסמכים הרפואיים, ונגיד לכם אם יש בסיס לתביעה ונגד מי. צרו קשר לייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653.

 

מקורות שצוטטו במאמר (12)

 

מילון מושגים

רשלנות
עוולה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין: מעשה או מחדל שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, שגרם נזק למי שהייתה כלפיו חובת זהירות.
סיכון סביר
סיכון רגיל שהוא חלק מהחיים, כמו אי-ישרות קטנה של מדרכה, שלפי הלכת ועקנין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית.
הדבר מעיד על עצמו
כלל בסעיף 41 לפקודת הנזיקין שמעביר לנתבע את נטל ההוכחה, בתנאי שהתובע לא יכול היה לדעת מה גרם לתאונה ושהנכס היה בשליטה מלאה של הנתבע.
אשם תורם
הפחתת הפיצוי לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין, בשיעור שבית המשפט קובע, כשגם הנפגע תרם לנזק.
מעוולים יחד
כמה גורמים שאחראים לאותו נזק, כמו עירייה וחברת תשתית, שאפשר לתבוע יחד ולחוד, והם מתחשבנים ביניהם על חלוקת האחריות.
השתתפות עצמית
הסכום שהמבוטח, כאן העירייה, נושא בעצמו לפני שהמבטח משלם. בעיריות הוא עשוי להיות גבוה, ולכן העירייה מטפלת לעיתים בעצמה בתביעות.

מאמרים נוספים
נשיכה של כלב
נשיכה של כלב

כלב נחשב לחברו הטוב של האדם אך לצערנו הנתונים מראים כי המוני אנשים ננשכים על ידי כלבים ואף סובלים מנזקים

קרא עוד »
הטרדה מינית בעבודה

התפטרות ממקום העבודה בשל הטרדה מינית – זכאות לפיצויי פיטורין?
ש' עבדה בחברה פרטית, התפטרה לאחר שהממונה עליה, הציע לה מספר פעמים הצעות עם גוון מיני ברור. האם היא זכאית לפיצויי פיטורים? האם מדובר במה שנקרא בשפה המשפטית "התפטרות בדין מפוטר"?

קרא עוד »

תוכן עניינים

מחבר המאמר
עו״ד ונוטריון אורי בוים
אורי בוים
עורך דין ונוטריון
יצירת קשר

המשרד מלווה נפגעים בתחילת ההליך בלבד, בדגש על פגיעות גוף מורכבות ותאונות עבודה/דרכים

שני גברים בחליפות כהות על רקע לבן
משרד עו"ד בוים&תומא
מחובר/ת
למעבר מהיר לשיחת ווטאסאפ