הרבה הורים מבינים שמשהו לא בסדר רק חודשים אחרי הלידה: התינוק לא מחזיק את הראש בזמן, לא מתהפך, יד אחת נשארת רפויה, או שרופאת ההתפתחות מבקשת "לעקוב". באותו שלב הלידה הקשה כבר נראית כמו זיכרון רחוק, ומעט הורים מקשרים בין מה שקרה בחדר הלידה לבין האבחנה שמגיעה אחר כך. המדריך מסביר מתי פגיעה בלידה היא רשלנות רפואית, מה ההבדל בין פגיעה שנגרמה בלידה לבין "הולדה בעוולה" אחרי הלכת המר מ-2012, מי רשאי לתבוע, כמה זמן יש לתביעה של ילד, ומה כולל פיצוי על נזק שמלווה את הילד כל החיים. אין כאן האשמה של אף אחד, לא של ההורים ולא בהכרח של הצוות: השאלה היא רק אם הטיפול עמד בסטנדרט, ואת זה קובעת חוות דעת של מומחה.
עיקרי הדברים
- ✓ פגיעות לידה נפוצות בתביעות – מצוקה עוברית שלא זוהתה או לא טופלה, עיכוב בניתוח קיסרי, כליאת כתפיים ופגיעה במקלעת הזרועות, ופגיעה ביולדת עצמה
- ✓ פגיעה בלידה אינה "חיים בעוולה" – ילד שנפגע בגלל הטיפול בלידה תובע בשם עצמו; תביעת "חיים בעוולה" של הילד בוטלה בע"א 1326/07 המר, ונשארה תביעת ההורים להולדה בעוולה
- ✓ התיישנות – לילד יש ככלל עד גיל 25 לתבוע (סעיף 10 לחוק ההתיישנות); לתביעות של ההורים בשם עצמם חל המניין הרגיל
- ✓ נזק לכל החיים – הפיצוי נבנה סביב הצרכים של הילד לאורך כל חייו, ולכן התיעוד הרפואי וחוות הדעת קובעים כמעט הכל
חודשים אחרי לידה קשה: כשההתפתחות מתעכבת
לדוגמה, נניח שיולדת מגיעה לחדר הלידה בשבוע 40, הצירים מתקדמים, והעובר מחובר למוניטור. אחרי כמה שעות מופיעות במוניטור האטות חוזרות בדופק העובר. הצוות משנה תנוחה, נותן חמצן, ומחליט להמתין. רק כעבור זמן ארוך מתקבלת החלטה על ניתוח קיסרי דחוף. התינוק נולד עם ציון אפגר נמוך, מועבר לטיפול נמרץ יילודים, ואחרי כמה ימים משתחרר הביתה. ההורים מרגישים הקלה.
בגיל חצי שנה מתחילות השאלות. התינוק נוקשה, לא מתהפך, ורופאת ההתפתחות מפנה לבירור. בגיל שנה וחצי נקבעת אבחנה של שיתוק מוחין. בשלב הזה ההורים עסוקים בטיפולים, בפיזיותרפיה, בוועדות ובמסגרות, והשאלה "מה קרה בלידה" נדחקת הצידה. אצל חלק מההורים יש גם תחושת אשמה, למשל על כך שלא התעקשו או שלא הגיעו מוקדם יותר. חשוב לומר בפשטות: האחריות לפענח את המוניטור ולהחליט מתי ליילד מוטלת על הצוות הרפואי, לא על היולדת ובן הזוג.
במקרה כזה עולות שתי שאלות נפרדות. הראשונה, האם ההמתנה מול ההאטות במוניטור הייתה סבירה, או שמיילד סביר היה מחליט על ניתוח מוקדם יותר. השנייה, האם ניתוח מוקדם יותר היה מונע את הפגיעה המוחית, או לפחות מקטין אותה. רק אם התשובה לשתיהן חיובית יש בסיס לתביעה, ואת שתיהן בודקים מומחים רפואיים, בדרך כלל מיילד ונוירולוג ילדים.
מתי פגיעה בלידה היא רשלנות רפואית
לידה היא אירוע שבו דברים יכולים להשתבש גם כשהכל נעשה כמו שצריך. תוצאה קשה אינה הוכחה לרשלנות. המבחן המשפטי, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, הוא אם הצוות השתמש במיומנות ובזהירות שבעל מקצוע סביר באותו תחום היה נוקט באותן נסיבות[1]. את היסודות הכלליים של עוולת הרשלנות בטיפול רפואי הסברנו במאמר על רשלנות רפואית בחדר מיון ובטיפול נמרץ. כאן נתמקד במצבים שחוזרים בתביעות על לידה.
מצוקה עוברית ומעקב מוניטור
המוניטור (ניטור דופק העובר והצירים) הוא הכלי המרכזי שבאמצעותו הצוות יודע אם העובר מקבל מספיק חמצן. דפוסים מסוימים בתרשים מחייבים תגובה: בדיקה, פעולות להחזרת הדופק, ואם המצב לא משתפר, יילוד מהיר. בתביעות על לידה הטענות חוזרות על עצמן: דפוס מדאיג שלא זוהה, זיהוי בלי תגובה מספקת, הפסקות במעקב, או שחרור של יולדת מחדר הלידה למרות ממצא חריג.
בע"א 754/05 לוי נ' המרכז הרפואי שערי צדק (2007) דן בית המשפט העליון במקרה שבו יולדת שהמוניטור שלה היה תקין נשלחה "להסתובב", ולא נבדקה שוב במשך שעות. כשחזרה, דופק העובר כבר נדם. נקבע שבית החולים התרשל, משום שלא בדק את היולדת בתוך שעתיים כפי שקבעה הנחיית משרד הבריאות באותה עת, ושמכיוון שהמחדל הזה הותיר אי-ודאות לגבי מועד המוות, הנטל להוכיח שלא היה קשר סיבתי עבר לבית החולים[5]. בתיקי לידה, תרשימי המוניטור ושעות הבדיקה הם לרוב הראיה החשובה ביותר, ולכן הם המסמכים הראשונים שצריך לבקש.
עיכוב בניתוח קיסרי
כשיש סימנים של מצוקה עוברית שלא חולפים, או כשהלידה לא מתקדמת, ההחלטה על ניתוח קיסרי והזמן שעובר עד לביצועו יכולים להכריע את התוצאה. בתביעות בודקים שלושה פרקי זמן: מתי הופיעו הסימנים, מתי התקבלה ההחלטה, וכמה זמן עבר מההחלטה ועד שהתינוק נולד. כל פער כזה צריך הסבר רפואי.
גם כשהעיכוב מוכח, התביעה לא נגמרת שם. הדיון הנוסף בעניין מלול (2010) עסק בדיוק בתינוקת שנולדה עם פגיעות אחרי ניתוח קיסרי שבית המשפט המחוזי קבע שהתעכב ברשלנות. השאלה הייתה אם הפגיעות נבעו מהעיכוב, או מהלידה המוקדמת שבית החולים לא היה אחראי לה[4]. המקרה ממחיש למה בתיקי לידה, השאלה של "מה גרם לנזק" חשובה לא פחות מהשאלה "האם הייתה טעות".
כליאת כתפיים ופגיעה במקלעת הזרועות
כליאת כתפיים (פרע כתפיים) היא מצב שבו ראש התינוק כבר יצא, אבל הכתף נתקעת מאחורי עצם הערווה של האם. זה מצב חירום שדורש סדרה של תמרונים מוכרים. אחת התוצאות האפשריות היא פגיעה במקלעת הזרועות, רשת העצבים שמפעילה את הכתף, הזרוע והיד. חלק מהפגיעות חולפות בחודשים הראשונים, וחלקן משאירות חולשה או הגבלה קבועה.
בתביעות כאלה נבחנות בדרך כלל שתי שאלות. האחת, לפני הלידה: האם היו גורמי סיכון, כמו הערכת משקל עובר גבוהה או סוכרת הריונית, שהיו צריכים להוביל לשיחה עם היולדת על האפשרויות, כולל ניתוח קיסרי. השנייה, בזמן הלידה: האם התמרונים בוצעו לפי המקובל, או שהופעלה משיכה חזקה מדי של הראש. אין בכך כדי לומר שכל פגיעה במקלעת היא רשלנות. כליאת כתפיים קורית גם בלי גורמי סיכון, וגם טיפול נכון לא תמיד מונע פגיעה.
פגיעה ביולדת
רשלנות בלידה אינה נוגעת רק לתינוק. יולדות נפגעות, למשל, מקרעים חמורים בחיץ הנקבים שלא זוהו או לא תוקנו כראוי ומשאירים בעיות שליטה, מדימום אחרי לידה שלא טופל בזמן, משאריות שליה או גוף זר שנשארו ברחם, או מפגיעה באיברים סמוכים בניתוח קיסרי. היולדת היא מטופלת בפני עצמה, וזכותה לתבוע על הנזק שנגרם לה. בעניין לוי, שבו עובר מת בלידה בגלל רשלנות, הותיר העליון על כנו את הפיצוי שנפסק לאם על הנזק הלא ממוני שלה, וציין שמעמדה קרוב לזה של ניזוקה ישירה של האירוע ולא רק של קרובת משפחה[5].
💡 טיפ: אילו מסמכים חשובים בתיק של לידה
- תרשימי המוניטור המלאים מכל שעות הלידה, ולא רק סיכום מילולי שלהם
- גיליון מהלך הלידה (פרטוגרמה): שעות הבדיקות, פתיחת צוואר הרחם, תרופות ופעולות
- תיעוד ההחלטה על ניתוח קיסרי ושעת הלידה בפועל
- מסמכי היילוד: ציוני אפגר, בדיקת גזים בדם חבל הטבור, אשפוז בטיפול נמרץ יילודים, הדמיות מוח
- רשומות המעקב בהריון: אולטרסאונד, הערכות משקל, בדיקות סוכר
- מכתבים וסיכומים מהמעקב ההתפתחותי, שמתעדים מתי התחילו הסימנים
קשר סיבתי: האם הנזק נגרם בלידה
שיתוק מוחין ועיכוב התפתחותי יכולים לנבוע מגורמים רבים: זיהום בהריון, פגות, בעיה גנטית, אירוע שקרה ברחם עוד לפני הצירים, או חוסר חמצן בזמן הלידה. רק האפשרות האחרונה קשורה בדרך כלל לטיפול בחדר הלידה. לכן חלק גדול מהמחלוקת בתיקים כאלה אינו על מה שהצוות עשה, אלא על מתי ואיך נוצרה הפגיעה.
המומחים נשענים על כמה סוגי ממצאים: מה הראה המוניטור לאורך הלידה, מצב התינוק מיד אחרי הלידה (ציוני אפגר, חומציות הדם בחבל הטבור, צורך בהחייאה), התנהגות נוירולוגית בימים הראשונים, ודפוס הפגיעה בהדמיית המוח. לפעמים התמונה ברורה, ולפעמים יש מחלוקת אמיתית בין מומחי הצדדים. בעניין מלול קבע העליון, ברוב דעות, שככלל אין לפסוק "אחריות יחסית" לפי ההסתברות שהרשלנות גרמה לנזק, אלא בנסיבות חריגות[4]. המשמעות המעשית היא שצריך חוות דעת שמסבירה בבירור למה הפגיעה קשורה לעיכוב בלידה ולא לגורם אחר.
כאן גם התיעוד חשוב במיוחד. כשחלקים מהמוניטור או מהרישום חסרים, בתי המשפט עשויים להעביר את נטל ההוכחה אל בית החולים, כפי שקרה בעניין לוי. זה לא קורה אוטומטית, אבל זה אחד הנימוקים לבקש את התיק המלא מוקדם, כל עוד ברור מה צריך להיות בו.
הולדה בעוולה וחיים בעוולה: מה נקבע בהלכת המר
יש סוג אחר של תביעות שקשור ללידה, ולעיתים מתבלבלים בינו לבין פגיעה בלידה. מדובר במקרים שבהם הילד נולד עם מום או מחלה שלא נגרמו מהטיפול, אבל היו צריכים להתגלות בהריון: בבדיקה גנטית, בסקירת מערכות או בבדיקה אחרת. הטענה במקרים כאלה אינה שהרופא גרם לפגיעה, אלא שבגלל הכשל באבחון ההורים לא קיבלו את המידע ולא יכלו להחליט אם להמשיך בהריון.
במשך שנים הכיר הדין הישראלי בשתי תביעות במצב כזה, בעקבות ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ (1986)[9]: תביעה של ההורים ("הולדה בעוולה") ותביעה של הילד עצמו ("חיים בעוולה"). בשנת 2012, בע"א 1326/07 המר נ' עמית, שינה בית המשפט העליון בהרכב של שבעה שופטים את המצב[3]:
- עילת "חיים בעוולה" של הילד בוטלה. בית המשפט קבע שאין עוד להכיר בתביעה שבה הילד טוען שעדיף היה לו שלא ייוולד, בין היתר בגלל הקושי לראות בחיים עם מוגבלות "נזק".
- תביעת ההורים נשארה, והורחבה. ההורים יכולים לתבוע את ההוצאות הנוספות שנובעות מהמוגבלות של הילד. אם הילד צפוי להיות תלוי בהם גם כבוגר, הפיצוי יכול לכסות את צרכיו לכל תקופת חייו, ולא רק עד גיל 18.
- ההורים צריכים להוכיח קשר סיבתי בשני שלבים. שהוועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת הפסקה, ושהם עצמם היו בוחרים בה אילו ידעו.
- גם נזק לא ממוני. ההורים זכאים לפיצוי על הנזק הנפשי שלהם, ובמקרים מתאימים גם על הפגיעה באוטונומיה שלהם לקבל החלטה מושכלת.
בית המשפט גם המליץ למחוקק לקבוע מנגנון שיבטיח שהכספים שנפסקים לצורכי הילד ישמשו אותו בפועל ויהיו מוגנים מנושים. אחרי הלכת המר, בכשל באבחון בהריון התביעה היא של ההורים; בפגיעה שנגרמה בלידה עצמה, הילד תובע בשם עצמו כמו כל נפגע.
📌 חשוב לדעת: ביטול "חיים בעוולה" לא נוגע לפגיעות לידה
הלכת המר עוסקת במצב שבו הנזק היה קיים בכל מקרה, והשאלה היא רק אם ההורים היו יודעים עליו. כשהתינוק היה בריא, והפגיעה נגרמה מהטיפול בהריון או בלידה, למשל מחוסר חמצן בגלל עיכוב ביילוד או מפגיעה בעצב בזמן חילוץ, זו תביעת רשלנות רגילה של הילד. ההבחנה הזו משנה את מי שתובע, את מה שצריך להוכיח, ואת ההתיישנות. לפעמים אותו תיק מעלה את שתי השאלות, ולכן כדאי שהמומחה יבדוק גם את המעקב בהריון וגם את הלידה.
מי תובע: הילד, ההורים או שניהם
בפגיעת לידה, התביעה המרכזית היא של הילד, שמיוצג בידי הוריו כאפוטרופוסים. היא כוללת את כל הנזק שלו: כאב וסבל, צרכים רפואיים ושיקומיים, עזרה וסיעוד, ואובדן כושר ההשתכרות העתידי שלו. לצידה יכולות לעמוד תביעות של ההורים בשם עצמם. הבולטת שבהן היא תביעה על נזק נפשי של הורה, שהפסיקה מכירה בה לפי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87), שבה נקבעו התנאים לפיצוי של קרוב משפחה שנפגע נפשית מפגיעה ביקירו[6]. בעניין לוי הקל העליון בתנאים האלה גם לגבי האב, ופסק לו פיצוי. ויולדת שנפגעה בגופה תובעת כמובן על הנזק שלה.
בעניין לוח הזמנים, יש הבדל חשוב בין התביעות. לפי סעיף 10 לחוק ההתיישנות, בחישוב תקופת ההתיישנות לא נמנה הזמן שבו התובע עדיין לא מלאו לו 18 שנה[2]. ילד שנפגע בלידה יכול ככלל לתבוע עד שימלאו לו 25 שנה: שבע שנים שמתחילות להיספר רק מגיל 18. לעומת זאת, ההארכה הזו נוגעת לתביעת הילד. לתביעות של ההורים בשם עצמם, ושל יולדת על הנזק שלה, חלה ככלל תקופת ההתיישנות הרגילה. ובכל מקרה, עדיף לא לחכות: עם השנים קשה יותר לאתר מסמכים ועדים, והצרכים של הילד מצטברים כבר עכשיו.
נזק לכל החיים: מה כולל הפיצוי
מה שמייחד תביעה על פגיעת לידה הוא שהנזק מתחיל ביום הראשון לחיים ונמשך לאורך כולם. לכן הפיצוי בפגיעת לידה נבנה סביב שאלה אחת מרכזית: מה הילד יצטרך, בכל שלב בחייו, בגלל הפגיעה. בדרך כלל זה כולל:
- טיפולים ושיקום: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, טיפול רגשי, ניתוחים עתידיים ותרופות.
- עזרה וסיעוד: עזרה של בני משפחה מעבר למקובל בגיל הילד, ובהמשך מטפל או מסגרת.
- ניידות ודיור: כיסא גלגלים, רכב מותאם, התאמות בבית ולפעמים דירה אחרת.
- הפסד השתכרות: ילד שנפגע עוד לפני שעבד מפוצה על הפגיעה בכושר ההשתכרות העתידי שלו, בדרך כלל לפי הנחות על השכר שהיה משתכר.
- כאב וסבל: הפיצוי על הנזק הלא ממוני, שנקבע לפי חומרת הפגיעה והשפעתה על החיים.
תוחלת החיים של הילד היא לעיתים נקודת מחלוקת מרכזית בתיקים כאלה, כי היא קובעת לכמה שנים מחושבים הצרכים. גם כאן ההכרעה נשענת על חוות דעת רפואיות, ולפעמים על מומחה שבית המשפט ממנה.
במקביל לתביעה, חשוב לא להשאיר זכויות בצד. ביטוח לאומי משלם גמלת ילד נכה לילדים שזקוקים לעזרה או לטיפול מעבר למקובל בגילם, בלי קשר לשאלה אם הייתה רשלנות[7]. כדאי להגיש את התביעה לגמלה מוקדם, כי התשלום הרטרואקטיבי מוגבל בזמן. כדאי לדעת גם שכשגמלה משתלמת בשל אותו אירוע שבגללו מוגשת התביעה, היא עשויה להיות מנוכה מהפיצוי, וביטוח לאומי רשאי לתבוע את הגורם האחראי לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי[8]. לכן חישוב הפיצוי צריך לקחת בחשבון את כל הגמלות.
שאלות ותשובות
הילד אובחן עם שיתוק מוחין. זה אומר שהייתה רשלנות בלידה?
לא בהכרח. שיתוק מוחין יכול לנבוע מגורמים רבים, כמו פגות, זיהום או בעיה גנטית, ורק חלק מהמקרים קשורים לחוסר חמצן בלידה. כדי לדעת, מומחה צריך לבחון את תרשימי המוניטור, את מצב התינוק אחרי הלידה ואת הדמיות המוח, ולקבוע אם הייתה סטייה מהסטנדרט ואם היא גרמה לפגיעה.
עד איזה גיל אפשר להגיש תביעה על רשלנות בלידה?
לפי סעיף 10 לחוק ההתיישנות, השנים שבהן הילד קטין לא נספרות. לכן ילד שנפגע בלידה יכול ככלל לתבוע עד גיל 25. לתביעות של ההורים בשם עצמם ושל היולדת על הנזק שלה חלה תקופת ההתיישנות הרגילה, ולכן כדאי לבדוק את התיק מוקדם.
מה ההבדל בין הולדה בעוולה לבין רשלנות בלידה?
הולדה בעוולה היא תביעה של הורים כשמום או מחלה היו צריכים להתגלות בהריון ולא התגלו. רשלנות בלידה היא מצב שבו הטיפול עצמו גרם לפגיעה, ואז הילד תובע בשם עצמו. מאז ע"א 1326/07 המר, תביעת חיים בעוולה של הילד אינה מוכרת, אבל תביעת הילד על פגיעה שנגרמה בלידה לא השתנתה.
אם אנחנו מקבלים גמלת ילד נכה, אפשר לתבוע גם את בית החולים?
כן. גמלת ילד נכה משולמת בלי קשר לשאלה אם הייתה רשלנות, והתביעה נגד בית החולים היא הליך נפרד. עם זאת, גמלה שמשולמת בשל אותו אירוע עשויה להיות מנוכה מהפיצוי, וביטוח לאומי רשאי לתבוע את הגורם האחראי, ולכן צריך לקחת אותה בחשבון בחישוב.
איך עורך דין עוזר בתיק של פגיעה בלידה
תיקי לידה הם מהמורכבים בתחום הרשלנות הרפואית. הם דורשים בדרך כלל כמה מומחים: מיילד שיבחן את ההחלטות בחדר הלידה, נוירולוג ילדים או מומחה אחר שיסביר את מקור הפגיעה, ולעיתים מומחה לשיקום שיעריך את הצרכים לאורך החיים. העבודה מתחילה הרבה לפני כתב התביעה: איסוף התיק המלא מבית החולים ומהקופה, בניית ציר זמן של הלידה לפי השעות במוניטור וברישום, ואיתור הנקודות שבהן הייתה אפשרות לפעול אחרת. כל מקרה נבחן לפי חוות דעת רפואית, ואי אפשר להבטיח מראש מה תהיה התוצאה.
במשרד בוים & תומא אנחנו מלווים משפחות בתיקי רשלנות רפואית בלידה ברגישות ובסבלנות, מתוך הבנה שההורים מתמודדים בו בזמן עם טיפול יומיומי בילד. אנחנו מזמינים את הרשומות, בודקים אם יש בסיס לחוות דעת, וכשיש, מנהלים את התביעה כך שתשקף את הצרכים של הילד לכל החיים, לצד מיצוי הזכויות מביטוח לאומי.
המאמר עודכן לאחרונה: 18.11.2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא הוא מידע כללי, אינו ייעוץ משפטי או רפואי, וכל מקרה נבחן לפי חוות דעת של מומחה רפואי.
יש לכם שאלות על מה שקרה בלידה?
נעבור יחד על המסמכים מהלידה ומהמעקב, ונבדוק אם יש בסיס לחוות דעת רפואית. מידע נוסף על תביעות רשלנות רפואית. ייעוץ ראשוני ללא עלות: 077-231-1653.
מקורות שצוטטו במאמר (9)
- [1] פקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 35 – ויקיטקסט, נוסח החוק
- [2] חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, סעיפים 5 ו-10 – ויקיטקסט, נוסח החוק
- [3] ע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012) – בית המשפט העליון, תרגום ותקציר במאגר Versa של אוניברסיטת ישיבה
- [4] דנ"א 4693/05 בית החולים כרמל חיפה נ' מלול (29.8.2010) – בית המשפט העליון, תקציר במאגר Cardozo
- [5] ע"א 754/05 לוי נ' המרכז הרפואי שערי צדק (5.6.2007) – בית המשפט העליון, תרגום ותקציר במאגר Versa
- [6] רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן (30.7.1990) – בית המשפט העליון, תרגום במאגר Versa
- [7] גמלת ילד נכה – המוסד לביטוח לאומי
- [8] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, סעיף 328 – ויקיטקסט, נוסח החוק
- [9] ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986) – בית המשפט העליון
מילון מושגים
מצב שבו סימנים, בעיקר בדופק העובר במוניטור, מעידים שהעובר אינו מקבל מספיק חמצן, ושעשוי לחייב יילוד מהיר.
מצב חירום בלידה שבו ראש התינוק יצא והכתף נתקעת. עלול לגרום לפגיעה במקלעת הזרועות.
רשת העצבים שיוצאת מהצוואר ומפעילה את הכתף, הזרוע והיד. פגיעה בה בלידה יכולה להיות זמנית או קבועה.
תביעה של הורים כשמום או מחלה של העובר לא התגלו בהריון בגלל רשלנות, ולכן נשללה מהם ההחלטה אם להמשיך בהריון.
תביעה של הילד עצמו בטענה שעדיף היה לו שלא ייוולד. בוטלה בע"א 1326/07 המר נ' עמית (2012).
הערכה של מצב התינוק בדקות הראשונות אחרי הלידה, לפי דופק, נשימה, טונוס, תגובה וצבע. משמש בין היתר בבחינת הקשר הסיבתי.

