תיוג ברשת כעבירת לשון הרע
משמעותו של רעיון של תיוג מידע ברשת, הינו שיפור משמעותי של אחזור מידע תוך ציון מילות מפתח, כאשר התיוג אמור לשפר משמעותית את תהליך איתור המידע רלוונטי ולכן צריך עורך דין לשון הרע.
השיטה נקראת פולקסונומיה (Folksonomy).
הוגי השיטה לא תיארו לעצמם כי תשמש לבצוע ביוש (שיימינג) ותיוג למטרות שליליות ברשת.
כאשר אנו מתייגים אדם ברשת בקונוטציה שלילית, או משייכים את תמונתו לאירוע מסוים אשר אותו אדם אינו קשור אליו, או יוצרים הקשר או קישור מסוים בין אירוע, תמונה ו/או אדם מסוים, הרי אנחנו מסתכנים בהוצאת לשון הרע.
לשון הרע מוגדר בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, כדבר שפרסומו עלול, בין היתר, להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה ולבוז, או לבזותו בשל מעשים המיוחסים לו או לפגוע במשלח ידו ובעיסוקו. מדובר בעבירה התנהגותית, ולא נדרשת הוכחת פגיעה בפועל והתממשות של הסיכון.
לשון הרע יכולה להיות מובעת או משתמעת בהתבססה על הפרסום עצמו. כמו כן, לשון הרע יכולה להיות הצגה של רצף קטעים, אשר הצגתם זה לצד זה יוצרת קשר ביניהם ומהווה למעשה לשון הרע. גם כאשר אין אמירה מפורשת.
גם אמירה של חשדות למעשים פליליים, יכולה להיחשב כלשון הרע.
ההכרעה של בית המשפט בעניין לשון הרע היא – מה לדעת השופט היושב בדין, חושב האדם הסביר הקורא את הפרסום.
כאשר יש לשים לב כי ההכרעה אינה נגזרת אך מהפירוש המילולי המדויק של המילים. אלא, נסיבות חיצוניות הסובבות את הפרסום. פירוש המילים יעשה בהקשר בו הן פורסמו.
על פי בתי המשפט, גם תיוג ברשת למטרה של הרתעה או מניעת פעולה כל שהיא יכול להיחשב כלשון הרע.
פעולת התיוג, יכולה להיתפס על ידי בית המשפט כהתנהגות פסולה שכן, פעולת התיוג תביא עניין מסוים לידיעת אנשים רבים זרים שעניינם באדם שתוייג יכול להיות בנושא אחר (פרנסה, המלצות, פעילות חברתית) והקשת שמו של אותו אדם במנועי חיפוש ברשת תחשוף את הציבור למידע פוגע ולא רלוונטי.
באחד מפסקי הדין אשר דנו בנושא התיוג ברשת, טען הקובל כי הנאשם צילם אותו מחנה את רכבו על מדרכה בנוסעו הלוך וחזור, כאשר כותרת הסרטון אשר הועלה ליו-טיוב היתה "מכסח מדרכות".
גם שימוש במילים אשר להן יכולה להיות משמעות שונה או קונוטציה מסוימת יכול להתפרש כלשון הרע, לדוגמא: ציון מאן דהוא כמכסח מדרכות, כאשר כיסוח במקור מתייחס לכיסוח דשא אך יכול לבוא גם בהקשרים אחרים…
טענת הגנה – טענת תום הלב של המפרסם
הגנה זו אמורה לחול גם כאשר הפרסום אינו אמת, ובלבד שהפרסום נעשה בתום לב.
הגנת תום הלב עניינה דרך התנהגות ומצב נפשי מסוים של המפרסם, אשר בנסיבות מסויימות יצדיקו שלא להכריע לחובתו של המפרסם.
החוק מגדיר שתי חזקות לעניין קיומו של תום לב ולעניין העדרו, אשר שתיהן ניתנות לסתירה.
חזקת תום הלב קובעת כי פרסום שנעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, ולא חרג מן הסביר, חזקה עליו שנעשה בתום לב. נטל ההוכחה של תנאי החזקה מוטל על הנאשם (סעיף 16(א) לחוק).
החזקה ההפוכה קובעת כי פרסום שלא היה אמת והנאשם לא האמין באמיתותו או לא נקט אמצעים סבירים לבדיקת אמיתותו או פרסום שנעשה בכוונה לפגוע במידה גדולה מן הסביר, חזקה עליו שלא נעשה בתום לב (סעיף 16(ב) לחוק).
הגנה נוספת אשר יכולה להישמע על ידי המפרסם היא "הגנה על עניין אישי וכשר"
בתי המשפט קבעו בעניין זה כי ההגנה על עניין אישי וכשר תפעל כאשר תפוצת הפרסום צריכה להיות מוגבלת רק לאותם אנשים שהפניית הפרסום אליהם תקדם את ההגנה על העניין האישי. עוד נקבע, כי יש להתייחס לעניין תום הלב כאשר יש לבחון מה מידת הפגיעה בנפגע, האם היא היתה סבירה.
חשוב לציין כי פרסום שגוי ללא קשר לתום לבו של המפרסם ולאמונתו באמיתות הפרסום, אינו יכול לחסות תחת ההגנה של אמת בפרסום (אמת דיברתי).
הכותב הינו חבר ועדת לשון הרע של לשכת עורכי הדין ומייצג בתביעות לשון הרע.