אפוטרופסות היא הסמכות להחליט עבור ילדכם החלטות שאדם בגיר מחליט עבור עצמו. למשל: הורים לילדים קטינים מוסמכים לקבוע היכן יתגוררו הילדים, היכן יתחנכו ובאיזה זרם חינוכי, החלטות בענייני בריאות וכדומה.
סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם. חשוב לא לבלבל בין משמורת ואפוטרופסות: גם אם משמורתו של ילד ניתנה, למשל, לאמו אין משמעות הדבר כי רק האם היא האפוטרופסית של הילד. כך למשל האם אינה יכולה להחליט על דעת עצמה כי הילד יעבור לזרם חינוכי אחר, כי יהגר לחו"ל או אף יעקור ממקום מושבו בתוך מדינת ישראל. כל החלטה בעניינים כאלו חייבת להתקבל בהסכמה ע"י שני ההורים בלי קשר לשאלה מי מהם הוא ההורה המשמורן.
במקרה בו אין ההורים מצליחים להגיע להסכמה נאלץ בית המשפט להכריע במקומם. מקרים טיפוסיים הם בקשות הגירה, חילוקי דעות לגבי טיפולים רפואיים או נפשיים שאחד ההורים סבור שהילד זקוק להם ואופי חינוכו של הילד.
הדיון בענייני אפוטרופסות דומה לדיון בענייני משמורת בשני היבטים: ראשית גם במקרה זה העקרון הקובע יהיה טובתו של הילד ושנית גם במקרה זה ביהמ"ש בדרך כלל יעזר במומחים שיגישו לו חוות דעת.
