קירבה משפחתית בעבודה והזכאות לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי

לא אחת נזקק הביטוח לאומי לבחון האם עובד שהינו בן משפחה יוכר כעובד על ידי הביטוח הלאומי.
על מנת שהביטוח הלאומי יכיר בבן משפחה כעובד, עליו לבחון האם היחסים ביניהם הינם יחסי עובד מעביד או שמה מדובר במסגרת עזרה משפחתית.
הכוונה הינה, האם במסגרת העזרה המשפחתית מדובר במערכת התנדבותית או שנוצר קשר בין בני המשפחה, קשר של זכויות ועובדות.
בתי הדין התחבטו בשאלות אלו רבות ואף נכתבו פסקי דין רבים בעניין הבחנות אלו והיחסים העדינים, עובד – בן משפחה.

בחרנו להביא בפניכם פס ד, לטעמנו מעט מיוחד השופך מעט אור על דרך ההבחנה וממקד העניין.
משרד עו ד אורי בוים, עוסק בייצוג מול הביטוח הלאומי ומעניק שירות אישי וליווי עד לסוף התהליך המבוקש.

בבית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין של חוה פייגלשטוק נ' המוסד לביטוח לאומי, דיון נג/78-, נדונו השאלות הבאות:
1. האם מבוטח יכול לבצע תקופת אכשרה אצל בן משפחה על מנת לקבל קצבת זקנה?
2. האם למוסד לביטוח לאומי ישנה מניעות מלקבוע שאין יחסי עובד-מעביד בגלל שפתח תיק עבור גב' פייגלשטוק ובנה?
3. האם חוות דעתם של ועדת התביעות מחייבת את המוסד לביטוח לאומי?

בפסק הדין, בית הדין הארצי לעבודה דוחה את ערעורה של גב' פייגלשטוק ולא מכיר בעבודתה כמטפלת לנכדים שלה כמשלימה תקופת אכשרה. גב' פייגלשטוק הגישה את הערעור לבית הדין הארצי לעבודה לאחר שבית הדין האזורי לעבודה דחה את ערעורה כזכאית לקצבת זקנה.
גב' פייגלשטוק, בת 61, הגישה תביעה לקצבת זקנה בביטוח לאומי. המוסד דחה את בקשתה משום שהיא לא עברה תקופת אכשרה. על כן, התחילה גב' פייגלשטוק לעבוד באופן מסודר אצל בנה בטיפול נכדיה למשך כחצי שנה (07/87-03/88), על מנת לצבור תקופת אכשרה. לאחר כחצי שנה גב' פייגלשטוק הגישה שוב תביעה לקצבת זקנה ושוב נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. המוסד הסביר את דחיית התביעה בכך שגב' פייגלשטוק לא תפקדה כעובדת של בנה, אלא כסבתא העוזרת בטיפול נכדיה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענת הביטוח הלאומי ודחה את ערעורה של גב' פייגלשטוק. הם מנמקים את דחיית הערעור בכך שגב' פייגלשטוק טיפלה בנכדיה בתקופה שקדמה לתקופת האכשרה, וכמעט ואין הבדל בניהם. ההבדל היחיד הוא כי גב' פייגלשטוק הקפידה יותר על זמנים וכי בנה נתן לה 180 ש ח לכל יום שטיפלה בנכדיה, בגלל שהצהירה לביטוח על כך. התקופה הזו היתה מלאכותית בלבד על מנת לקבל את קצבת הזקנה וגב' פייגלשטוק מודה בכך. הניסיון להכניס את התקופה הזו כתקופה של יחסי עובד- מעביד היא מאולצת. אך יש לציין, כי לא כל קרבה משפחתית מונעת היווצרות של יחסי עובד- מעביד, יש לבחון כל מקרה לגופו. בית הדין האזורי לעבודה החליט לפי אבחנותיו שלו במקרה זה, כי לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בין האם לבן, ובית הדין הארצי לעבודה מאמץ את ההחלטה הזו.

טענה נוספת שאותה דוחה בית הדין הארצי לעבודה הוא לגבי המניעות של המוסד לביטוח לאומי. טענת מניעות היא טענה המועלת על ידי אחד מן הצדדים במשפט. כאשר טענת מניעות מתקבלת, ישנה מניעה מהצד השני להעלות טענה עובדתית או משפטית ביחס למעשה של הצד הראשון. הבן של גב' פייגלשטוק שלח מכתב למוסד לביטוח לאומי ובו פירט את עיסוקה של אמו וביקש אישור לקצבת זקנה. המוסד לביטוח לאומי אמר לו כי הוא פותח לו תיק עבור אמו ושהוא ישלח להם טפסי דו ח לתשלום דמי ביטוח לאומי. לכן טוענת גב' פייגלשטוק כי עצם המכתב הזה הוא אישור לקיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין לבנה, שלאחריו אין המוסד לביטוח לאומי יכול לטעון כי אין יחסים כאלו. בית הדין האזורי לעבודה קובע כי חילופי המכתבים בין המוסד לביטוח לאומי עם בנה של גב' פייגלשטוק, אינו קובע כי היו יחסי עובד- מעביד בין גב' פייגלשטוק לבנה. בית הדין הארצי לעבודה מדגיש כי רק החוק קובע את מערכת הזכויות והחובות ולא המוסד לביטוח הלאומי. בית הדין הארצי לעבודה אומר כי אולי המוסד לביטוח לאומי היה צריך להבהיר לכתחילה את הבעייתיות בכך שהיא עובדת אצל בנה ואז אולי גב' פייגלשטוק היתה פונה לעבוד במקום אחר. אך במקרה זה הדבר כבר נעשה ובית הדין צריך להכריע לטובת אחד הצדדים. בית הדין הארצי לעבודה דוחה את טענת המניעות של גב' פייגלשטוק נגד המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, בית הדין הארצי אומר כי למוסד לביטוח לאומי כדאי לסייג את כל פתיחת תיק בציון הערה, כי פתיחת תיק אינה מצביעה על קיום של יחסי עובד- מעביד. בית הדין מציין כי גם הגדרת עובד בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, התשכ ח -1968, לא יכולה לעזור לגב' פייגלשטוק במקרה זה, משום שהיא לא עבדה במפעל (במקום עבודה מסודר) וגם אם היא לא היתה עושה את העבודה, ספק אם מישהו אחר היה עושה אותה.

טענה נוספת שהעלתה גב' פייגלשטוק היא כי יש לקבל את חוות הדעת של ועדת התביעות שהתכנסה לאחר סירובו של המוסד לביטוח לאומי לקבל את תביעתה לקצבת זקנה, לפי סעיף 299 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ ה-1995. המוסד לביטוח לאומי הסכימו לכנס את ועדת התביעות לבקשתה, אך הודיעו לה כי מדובר בחוות דעת בלבד וכי המוסד לביטוח לאומי לא חייב לפסוק לפי ועדת התביעות. ועדת התביעות החליטה שכן צריך לקבל את התביעה של גב' פייגלשטוק. אך המוסד לביטוח הלאומי דבק בכל זאת בהחלטתם שלא לקבל את התביעה של גב' פייגלשטוק. לכן דרשה גב' פייגלשטוק לתקן את התביעה למוסד ביטוח הלאומי ולחייב אותם לקבל את התביעה שלה בעקבות חוות הדעת. המוסד לביטוח לאומי טוען מנגד כי כפי שאמרו הם לא חייבים לקבל את חוות הדעת של ועדת התביעות. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי מסעיף 299 לחוק ביטוח הלאומי, לא משתמע כי המוסד לביטוח לאומי מחויב לקבוע לפי חוות הדעת של ועדת התביעות. בית הדין הארצי לעבודה מסכים ומציין כי המוסד לביטוח לאומי, יכול להכניס את חוות הדעת של ועדת התביעות להחלטתם, בין אם מדובר בתביעה או ערעור, אך החלטתם היא שקובעת. הביטוח הלאומי יכול לשנות את דעתם לאחר הבאת חוות הדעת של ועדת התביעות, אך יכול גם שלא.
בשל השיקולים לעיל, מחליט בית הדין הארצי לעבודה לדחות את הערעור של גב' פייגלשטוק באופן מלא. עם זאת בית הדין הארצי לעבודה מחליט לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לגב' פייגלשטוק הוצאות משפט בגובה של 3000 ש ח.

 

 

 

 

 

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

Webdepot::פתרונות אינטרנט

כל הזכויות שמורות לאורי בוים ©
שינוי גודל פונט