תשלום אגרת טלוויזיה

לפי חוק רשות השידור חלה חובה על כל אדם המחזיק ברשותו מכשיר טלויזיה לשלם אגרה שנתית.
חיוב האגרה מוטל על כל מכשיר טלוויזיה אשר יש לו אפשרות לקלוט  שידורי טלוויזיה (ערוץ 1).
גם אם בפועל אפשרות הקליטה אינה פעילה, החיוב באגרה הוא על עצם המצאות המכשיר והיכולת לקלוט שידורים.

זריקת מכשיר טלוויזיה:
ישנם הגורסים כי זריקת מכשיר טלוויזיה אינה מצריכה הודעה לרשות השידור ואינה מחייבת בתשלום אגרה.
כבוד השופט מנחם קליין מבית משפט השלום בתל אביב, סבור כי מי שמוכיח כי זרק את המכשיר לא יהיה חייב באגרה, אף אם לא מסר על כך הודעה לרשות השידור (205710/09 עאמר ראדי נ' רשות השידור).

מאידך,

כבוד השופטת מרים ליפשיץ פריבס וכבוד השופט גד ארנברג סוברים כי יש להודיע לרשות השידור על שינוי בהחזקת מכשיר הטלוויזיה, ומשלא הודעת על השינוי, תחויב בתשלום אגרה.

ברצוני לציין לפניכם מקרה בו דן כבוד הרשם שמעון רומי מבית המשפט השלום בחדרה. עסקינן במכשיר אשר התקלקל ונזרק ומה דינו ?
לדברי הרשם, אין מוטלת חובה להודיע לרשות השידור על זריקת מכשיר הטלוויזיה לאשפה.
החובה קיימת מקום בו אדם קונה או מוכר או מעביר בדרך אחרת מכשיר לאדם אחר, שאז המעביר מחויב ליידע את הרשות בדבר פרטיו של הנעבר (תקנה 6 לתקנות רשות השידור).
במקרה דנן, הטענה אשר נטענה היא כי מכשיר הטלוויזיה  נזרק מפאת שהתקלקל, ולא היתה פניה לרשות השידור על מנת שבודק מוסמך מטעמה יאשר את עובדת הקלקול. במקרה כזה, הדין הוא כמי שמחזיק מכשיר טלוויזיה וחלה עליו חובת תשלום אגרה.

 
פטור מתשלום אגרה:
באפריל 2012 נפסק על ידי בית משפט שלום, כבוד השופטת חנה פלינר כי טלוויזיה שאין לה פוטנציאל קליטה לא תחויב באגרה.
עסקינן בחברה עסקית אשר חויבה לשלם 98,000 ₪ עקב שימוש של מספר שנים במסכים להקרנת תכנים, השימוש היה להקרנת תכנים שיווקיים בלבד.
השופטת פטרה את החברה מתשלום האגרה היות שהמכשירים אינם מהווים תחנה לקליטת שידורים.

אגרת טלוויזיה – סיכום:
בשנים האחרונות אנו עדים להתמרמרות גואה של ציבור הצרכנים בנושא תשלום האגרה בשיתוף ארגונים כמו אמון הציבור ו המועצה לצרכנות .
במקביל, פרשנות הפסיקה אינה אחידה.

מדובר בחוק אשר פרשנותו לא תמיד אחידה על ידי בתי המשפט ויש לבדוק ולמדוד כל מקרה לגופו.

בכל פניה לרשות השידור מומלץ להסתייע בעו ד אשר מכיר את החוק את הפסיקה ויכול לעזור לצרכן לנווט במשעולי הבירוקרטיה.