איזון משאבים

על חלוקת הרכוש של זוגות נשואים אשר התחתנו לאחר שנת 1974 חלות הוראותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג. החוק מבדיל בין מקרים בהם כרתו בני הזוג הסכם ממון לבין מקרים בהם לא נכרת הסכם כזה שאז יחול הסדר איזון המשאבים.

משמעותו של איזון משאבים היא שאין מבצעים חלוקה ממשית אלא מחייבים את בן הזוג "העשיר" לשלם תשלום איזון לבן הזוג "העני" נסביר זאת באמצעות דוגמא:

נניח שלאחד מבני הזוג יש דירה שהוא רכש במהלך הנישואין ולשני אין דבר. בן הזוג "העשיר" אינו חייב לרשום מחצית מדירתו ע"ש בן הזוג "העני" אלא לתת לו, בכסף, את מחצית השווי של הדירה. הבחנה זו יכולה להיראות לכם בלתי חשובה אך במקרים מסוימים היא בעלת משמעות רבה כך למשל אם לבן הזוג "העשיר" יש נושים שהוא חייב להם כספים הרי שהנושים יקדימו את בן הזוג העני ולכן יתכן מקרה בו בן הזוג העני יוותר בלא כלום כי שאר הנושים ייטלו את מלוא הרכוש.

הבדל נוסף הוא ממד הזמן: אם אדם שותף לדירתו של בן זוגו השותפות נמשכת כל עוד לא פורקה וגם אם הדירה מאבדת את ערכה או מוסיפה עליו אין שינוי בשותפות. לעומת זאת במקרה של איזון משאבים קובע ביהמ"ש את "מועד הקרע" – בדרך כלל יום הגשת התביעה או מועד עזיבת המגורים המשותפים – ובודק את שווי הדירה נכון לאותו מועד. לכן גם אם שווי הדירה השתנה באופן דרמטי מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין שינויים אלו לא יובאו בחשבון ובן הזוג שהדירה בבעלותו יחויב לשלם לבן זוגו מחצית משווי הדירה במועד הקרע.

עקרון זה נכון גם לנכסים אחרים כדוגמת קרנות פנסיה, קופות גמל, חסכונות וכדומה – תמיד יבדוק ביהמ"ש את ערכו של הנכס במועד הקרע ולא יתחשב בשינויים שנכס או בערכו שאירעו אחרי או לפני מועד זה.

כדי להוסיף על הבלבול איזון המשאבים אינו חל על נכסים מסויימים: נכסים שהתקבלו בטרם הנישואין, נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה וכמו כן נכסים שרשומים על שמם של שני בני הזוג יחולקו ביניהם בהתאם לחוק הכללי (חוק המיטלטלין או חוק המקרקעין). כך לדוגמא אם לבנו הזוג יש דירה שרשומה על שם שניהם וחשבון בנק שרשום על שם שניהם הם יחולקו בהתאם לחוקים הרלוונטיים ולא באמצעות איזון המשאבים.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

Webdepot::פתרונות אינטרנט

כל הזכויות שמורות לאורי בוים ©
שינוי גודל פונט