איזון לא שיוויוני

כאמור ברוב המקרים בעת פרידה או גירושין יחולק הרכוש שנצבר במהלך הנישואין בחלקים שווים בין בני הזוג. אבל המחוקק הכיר בכך שקיימים מקרים – קיצוניים ונדירים – בהם אין זה צודק לחלק את הרכוש באופן שווה.

מסיבה זו נקבע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון כך:

ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג– אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1)   לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

(2)   לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

(3)   לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;

(4)   לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.

 

מה הן אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות חריגה מחלוקה שיויונית? בדרך כלל בתי המשפט עושים שימוש בסעיף 8 הנ"ל במקרים חריגים וחמורים. כך לדוגמא חלוקה לא שוויונית הוחלה במקרים שבהם אחד מבני הזוג הימר והפסיד כספים רבים במהלך הנישואין, במקרים של אלימות קיצונית או מצב שבו אחד מבני הזוג לא תרם דבר לתא המשפחתי במהלך החיים המשותפים.

כך למשל פסק ביהמ"ש העליון במקרה קיצוני של אלימות:

"הפנסיה משתלמת לעובד עם פרישתו, עד אחרית ימיו. אני סבורה כי אדם שניסה ליטול את חייה של אשתו, ועל-פי קביעתו של בית משפט חפץ בתוצאה זו, מנוע כעת, לאחר שלא מימש את חפצו, מהעלאת הטענה שיש לראות באישתו אדם חי לצורך השתתפות בזכויות הפנסיה שלה."

(בעמ 7272/10 פלונית נ' פלוני  – מאגר נבו)

גם פער השתכרות עתידי גדול בין בני הזוג יכול להביא להחלת איזון בלתי שוויוני (תמש (י-ם) 1933/09 א. ג. א נ' י. ג. א  – מאגר נבו)

 

מה בנוגע לנסיבות הפרידה? האם בן הזוג ש"אשם" בפרידה יכול להפסיד חלק מזכויותיו עקב כך?

 

. ככלל בישראל אין השלכות רכושיות לשאלה מי "אשם" בפירוק הנישואין או מי בגד בבן זוגו ועמדה זו נוסחה בכמה וכמה פסקי דין של ביהמ"ש העליון:

"לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקנין שרכש במהלך הנישואין אף אם הוא, לצורך ההנחה בלבד, האשם היחיד בפירוק השיתוף". ע"א 819/94 לוי נ' לוי, פ"ד נ(1) 300, 304 (1996)

בית הדין הרבני הורה בכמה מקרים להחיל סעיף זה במקרה בו הוכח כי אישה בגדה בבעלה. בית הדין הרבני פסק כי "אין להעלות על הדעת" שהמחוקק התכוון כי אישה שבגדה בבעלה תהיה זכאית למחצית מרכושו. ואולם פסק דין זה נהפך אחר כך ע"י ביהמ"ש העליון  במקרה אחר פסק ביה"ד הרבני כי האישה גרמה לגירושין כאשר בגדה בבעלה ועקב כך יוטלו על הבעל הוצאות של בניית משק בית נפרד לעצמו. גם פסק דין זה נהפך בביהמ"ש העליון שקבע כי בכל מקרה של גירושין – ללא קשר לשאלה מי "אשם" בהם – מוטלות על בני הזוג הוצאות של בניית שני משקי בית ולפיכך נימוק זה אינו יכול להצדיק סטיה מאיזון שוויוני במקרה של בגידה(בגץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פ"ד סג(1) 271, 281

 

נתקלתם בבעיה, קיים עניין לא ברור ? מוזמנים לפנות ישירות לעורכת הדין אוזרקובסקי ולקבל מענה.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

Webdepot::פתרונות אינטרנט

כל הזכויות שמורות לאורי בוים ©
שינוי גודל פונט